מי חסרה בפריים?
- חן מנדלסון אדרקה
- 23 באוק׳
- זמן קריאה 3 דקות
עודכן: לפני 4 ימים
לכבוד חודש המודעות לגיל המבוגר, יצאתי לבדוק איך מיוצגות נשים מבוגרות בעולם הסריגה.
סורגות מבוגרות מהוות את עמוד השדרה של תעשיית הסריגה, הן הצרכניות הנאמנות והרווחיות ביותר שלה, בעלות כוח הקניה הגדול ושיעור השלמת הפרויקטים הגבוה ביותר. ובכל זאת, כשעברתי בין אתרים, קטלוגים, ומעצבות ברחבי העולם - כמעט ולא מצאתי נשים מבוגרות כדוגמניות לדוגמאות סריגה.
מצאתי בעיקר אנקדוטות. הן לא הגיעו מחברות החוטים או המגזינים, אלא דווקא ממעצבות שפועלות מתוך הקהילה. פה סוודר שצולם על אמא של המעצבת, שם דוגמנית בת 70 שמצולמת באור טבעי. אלו רגעים קטנים של אמת, שנראים כמעט כמו מחווה שקטה נגד תעשייה שלמה שמעדיפה לשווק סריגה כמשהו צעיר, שטוח ומסחרי.
בתמונות מלמעלה למטה, מימין לשמאל:
Hōkū Hat by Leila Raven, Nara by Marianne Isager, Osaka by Marianne Isager, Nettle by Leila Raven - To The Point: The Knitted Triangle, Rafters by Stephannie Tallent - Twist Collective fall 2013, Reishi by Leila Raven - To The Point: The Knitted Triangle, Ivar by Anne Hanson - Brooklyn Tweed: Wool People, Volume 7, Foxcroft by Marnie MacLean
עברתי למגזינים, וגם Vogue, מגזין האופנה הבינלאומי שקיבל בשנים האחרונות תשבוחות על כך שהוא מציג נשים בוגרות על שעריו, חוטא לנשים בוגרות באופן אחר. על כמה משעריו האחרונים מככבות נשים מדהימות כמו ג׳יין פונדה, מרים מרגוליס, ג׳ודי דנץ׳ והלן מירן. הן שם בזכות הקריירות הארוכות שלהן בתקשורת, בקולנוע או במוזיקה – לא כדי לדגמן בגד. הופעתן מסמנת שינוי תודעתי, אך לא בהכרח שינוי אמיתי בתפיסת הגיל.
זה צעד חשוב, אבל הוא עדיין לא באמת שובר את ההיררכיה של הנראות: נשים מבוגרות זוכות להופיע על השער (או על דף כרומו במגזין) רק כשהן יוצאות דופן, מעוררות השראה, אייקוניות. לא כנשים רגילות, חיות, יוצרות, שלובשות או סורגות לעצמן.
מימין לשמאל ומלמעלה למטה: מרים מרגוליס, הלן מירן, ג׳ודי דנץ׳, ג׳יין פונדה מככבות על שערי מגזין ווג בשנים האחרונות
בעולם שבו נשים בוגרות כמעט לא נראות, הבחירות העיצוביות שלנו הופכות לאמירה.
כשכתבתי את גופיית אלינה, היה לי חשוב לכלול טווח רחב של מידות. לא רציתי שזו תהיה עוד דוגמה שמיועדת “לגוף מסוים” או רק לצעירות. שמחת חיי היתה לראות בקבוצת הטסט נשים במידות שונות – ויכולנו לראות איך אותה גופייה נראית אחרת, יפה, על כל אחת מהן. ובכל זאת שמעתי שוב ושוב את המשפט:
״גופייה? זה לא לגיל שלי״.
בכל פעם ששמעתי את זה, רציתי להשיב ושתקתי: ״גופיה יכולה להיות בדיוק לגיל שלך – אם זה גורם לך להרגיש טוב.״ האמירה הזו - ״זה לא לגילי״, לא תמיד נובעת מבחירה חופשית. היא תוצר של מסרים תרבותיים שמלמדים אותנו מה “מותר” או “אסור” ללבוש לפי גיל. זו גילנות רכה, כמעט בלתי מורגשת, שמחלחלת גם לעולמות הסריגה.
אני זוכרת את סבתא דינט שלי, לובשת גופיות תחרה עם מפתח סירה שהיא סרגה לעצמה. והיא לא הייתה יוצאת דופן, אלא פשוט אישה שהרגישה נוח בבגד שסרגה לעצמה.
הגיע הזמן שנשנה את התמונה. בקהילת סריגה מקומית אנחנו רוצות לייצר שיח רחב ובריא יותר, שיח שבו יש ייצוג רחב ואמיתי של סורגות בכל גיל, מידה, סגנון חיים וזהות מינית. כי סריגה היא לא טרנד של גיל אחד – היא מסע יצירתי לאורך החיים.
✨ אני מזמינה אותך – בכל גיל ובכל מידה – לסרוג את גופיית אלינה, ללבוש אותה, להצטלם ולהראות את היופי שלך.
✨ כל תמונה היא השראה – וכל הופעה שלך היא תיקון קטן לגילנות שמלווה את עולמות האופנה והסריגה.
ביחד, אנחנו יכולות לשבור את החוקים של “מה מתאים לגיל” וליצור קהילה מקומית שמראה את היופי, הכשרון והנוכחות של כל גיל. מה דעתך?

אם זה נגע בך ובא לך לסרוג לעצמך בגד למידותייך, תוכלי לסרוג את גופיית אלינה — דוגמה שהיא שער לעולם סריגת הבגדים. היא מתאימה לטווח רחב של מידות וכתובה בעברית מלאה עם הוראות צעד-צעד, כדי לספק חווית הצלחה.




























עבורי תרבות סריגה היא העברה דורית ולא רק עניין של גיל. כילדה, גדלתי בין המסרגות של אימי ז"ל.אימי למדה לסרוג עוד כילדה במסגרת בית הספר בבלגיה. בתום המלחמה עלתה לארץ ועזרה לנשים רבות בתרגומים מחוברות סריגה בשפות שונות צרפתית, גרמנית ועוד.
אהבתי לסריגה ומלאכות יד מילדות מלווה אותי לאורך השנים בתקופת לימודי כנערה ועד היום.
צילום נהדר , כתיבה נהדרת. ונושא שקרוב ללב. עם זאת הייתי רוצה לשאול את ידידתי המעצבת והסרגנית מרגרט יוברט , בת ה-90. מי מדגים את הסריגים שהיא מעצבת לעיתוני האופנה השונים. משום מה זה לא עלה בשיחותינו, אבל אני אשאל אותה. ענין הכתפיות, הוא אישי מאד, יש לי מחלות ראומטיות שמשאירות סימנים בגוף וגם הזרועות קצת הדלדלו בגלל הגיל והבריאות אז אני מעדיפה שרוול עד המרפקים. תודה חן שמצאת אותי אני נהנית מהרשומות כאן מרים
וואו, פתחת לי צ׳אקרה... אני זו שאומרת זה לא לגיל שלי.
אני חושבת שזה מצחיק או אירוני שמצד אחד סריגה נחשבת למקצוע/תחביב של זקנות (היום אולי כבר לא או פחות, אבל עדיין התפיסה הזו קיימת), אבל מצד שני כל הדוגמניות של הסריגים הן צעירות. חבל. אפשר לעורר את התחום בשילוב שווה ומאוזן של דוגמניות צעירות ומבוגרות יותר, בלי להעלים את המבוגרות יותר לגמרי.