כמה שורות סריגה עושות את ההבדל

אוגוסט. העולם בחוץ זז בקצב קצת יותר איטי, ואצלי בדיוק להפך. אני מג׳נגלת בין משימות החיים לבין המאמץ לייצר רצפי עבודה כדי לקדם את הכנות להשקה של תכנית ליווי הסריגה הראשונה, האתר של סריגה מקומית, לקיים את מפגשי הסריגה, והתכניות לסתיו... 

המשימות והסטנדרטים שלי לא תמיד מתיישבים עם הקצב של אוגוסט; עם החום שמבקש לחלוץ נעליים, לקחת צעד אחורה, להוריד את הקצב ולרבוץ. 

תחושת האשמה שמקננת בתוכי על חופשת הקיץ, והילדים שלי שמחכים בסבלנות שאהיה פנויה; והרגשות הגדולים - ההתרגשות והחשש - גם הם גוזלים אנרגיה. המחשבות שעולות שוב ושוב: האם אפשר באמת להתפרנס מסריגה? 

וכמעט אין לי זמן לסרוג, למרות שרב מה שאני עושה, סובב סביבה. השבוע שיתפתי תמונה של כביסה תלויה, ועל מתקן הייבוש שלושה זוגות גרביים שסרגתי, שגורבים בני הבית - באוגוסט(!). התמונה הזכירה לי למה אני בכלל סורגת, והעלתה תקופות בהן לסרוג גרביים היו פסגת ההישגים שלי כסורגת בהייטק, שם הקריירה והחיים היו תובעניים מאוד.

אני שואבת כוחות מקהילת סריגה מקומית בה מדי יום עולות תמונות מקסימות של רגעי סריגה באוגוסט. כל אחת מהן היא תזכורת שגם כמה שורות ברגעים קטנים, בשולי היום, הן סריגה. ויחד השורות האלו מצטברות לפריט שלם.

אגב, את כל הרגעים האלה: שורות הסריגה לפני השינה, הסריגה החטופה חמש דקות לפני הזום הבא, אנחנו חולקות בקהילת סריגה מקומית בוואטסאפ. זו קבוצה מקסימה וחמה 💙 בא לך להצטרף?

השבוע חגגנו לבן הזוג שלי יום הולדת 45. חגגנו בסיור טעימות בשוק תלפיות בחיפה (מומלץ מאוד!). התחלנו בשקיעה עם קוקטיילים בגג 21. החלטתי להביא איתי את Alone Together Sweater שהתחלתי לסרוג בזמן המלחמה עם איראן. אחרי כמה שורות של סריגה עם קוקטייל מרענן ואלכוהולי מאוד, הרגשתי שאני חוזרת לנשום. לרגע קטן יכולתי גם להרפות, גם להנות מהמשפחה וגם לסרוג, הכל בעת ובעונה אחת! 😀

למחרת, נפגשנו למפגש הסריגה הקהילתי השבועי שלנו בזום, שאני מאוד אוהבת, והצלחתי לסרוג עוד שעה. וכך, סיבוב ועוד אחד והתקדמתי בעוד כמה סנטימטרים בסוודר; כמעט הגעתי לבית השחי. מה שחשוב יותר מההתקדמות בסריגה, הוא שההרגשה שלי השתפרה משמעותית מתחילת השבוע ומהלחץ שהרגשתי 💙