שמיכות טמפרטורה הן קונספט פופולרי בעולם הסריגה העולמי. בתחילת השנה כל סורגת מגדירה מפתח צבעים עבור השמיכה שלה, כל צבע מייצג את הטמפרטורה. מדי יום סורגות שורה אחת שמתעדת את הטמפרטורה של אותו יום. בסוף השנה מתקבלת שמיכה שכולה תיעוד אקלימי, כמעט כמו גרף, רק במדיום של חוטים. באותה שיטה קיימות גם שמיכות מצב רוח, שבה הצבעים משקפים תחושה ולא מזג אוויר. סריגה בקצב קבוע הכוח של הפרויקטים האלה מתחיל בכך שהם מייצרים טקס קטן של זמן. שורה ביום נשמעת כמו מאמץ אפשרי, וכשהיא חוזרת על עצמה הי

פעם בימי ההייטק הסוערים שלי, מדי שנה היה לי מן נוהל קבוע. לקראת סוף ינואר גיליתי שוב ושוב שצברתי יותר מדי ימי חופשה, והחברה הזהירה שמי שלא ינצל אותם עד סוף פברואר — יאבד. כך הייתי מוצאת את עצמי יוצאת לשבוע חופש בחורף, בזמן שהילדים במסגרות, כולם סביבי שקועים בעבודה, ורק אני – לרגע אחד מחוץ לזמן. לשבוע הזה תמיד הייתי מכינה רשימה אדירה של דברים שרציתי להספיק: לראות תערוכה, לטייל בטבע, לבקר חברות שלא פגשתי חודשים, לקרוא, לסרוג חמישה עשר סוודרים ולעצב שלושה נוספים. הכול בקצב של מי

השבוע חזרתי מחופשה בברצלונה עם אחותי. היא אמא לארבעה קטנטנים מתחת לגיל 7, וזאת הייתה החופשה הראשונה שלה בלי ילדים מאז ירח הדבש. הגוף שלה עבר, ועדיין עובר, שינויים.   וגם אני משתנה. סביב הלידות, כמו רובנו, עליתי וירדתי במשקל. עם השנים, ריצה ואימוני כוח הפכו לחלק משמעותי מהחיים שלי. ועם הזמן ראיתי שינויים גדולים: מאשה ללא כתפיים עם ירכיים רחבות, הפכתי לאשה שרירית, עם כתפיים ורגליים חזקות.   בברצלונה יצאנו לקניות. נכנסנו לכל הרשתות הגדולות והיא מדדה מלא בגדים. ושם, בין המדפים ות