מה שנשאר איתנו מהריטריט באגינה

חזרנו מריטריט הסריגה באגינה, ושולחן הסדנה במרפסת מול הים עדיין איתי.

הקפה של הבוקר בבוסתן תחת עצי הפיסטוק. החוטים פרושים על השולחן. השקט של שמונה נשים שסורגות יחד. בארבעת הימים האלה ראיתי מה קורה כשהסריגה מקבלת את המקום שלה במרכז — בלי ה"צריך" של הבית, רק התנועה של הידיים והדינמיקה שנוצרת סביב שולחן היצירה.

כמה שבועות אחרי שחזרנו, דיאנה, אחת המשתתפות, כתבה את זה בעצמה. בחרתי לשתף כמעט במילים שלה, כי הן אומרות את זה הרבה יותר טוב ממני:

דיאנה ואני

לפרום או לא לפרום, זאת השאלה!

שמי דיאנה ומי שמכיר אותי יודע שאני לא נוהגת לפרסם הרבה במדיה. הפעם נראה לי שזו הדרך הכי טובה לשתף את המחשבות שלי. יש לי הרגשה שיש עוד אנשים כמוני.

אני סורגת בערך 10 שנים עם מסרגה אחת ותמיד רציתי ללמוד לסרוג עם 2 (כולם אומרים שזה יותר קל). כנראה יד הגורל רצתה לעזור לי בנושא ושם לי בפיד, פוסט של חן המהממת על הריטרית ביוון. אני אומרת יד הגורל, כי בדרך כלל אני לא פותחת פוסטים עם הרבה מלל (אפילו לא את אלו שמפרסמים אנשים קרובים) אבל באותו הלילה (ב-2:30), החלטתי לפתוח את הפוסט של חן, לקרוא אותו עד הסוף ואפילו לפתוח את הקישור המצורף. ברור שאחרי זה, לא הצלחתי להירדם (כבר ראיתי את עצמי סורגת מול הים!).

בהחלטה די ספונטנית (10 ימים לפני הנסיעה), הצטרפתי לריטריט בידיעה שאני לא מכירה אף אחת (אפילו לא את חן) ואני לא יודעת בכלל לסרוג ב-2 מסרגות. יצאתי להרפתקה של 4 ימים אבל לא ידעתי שזו תהיה תחילת דרך חדשה בחיי.

בהדרכתה של חן ובעידוד רב מהבנות, התחלתי את הגרב הראשונה שלי. מי שמבין, יודע שזה לא פשוט ושנכנסתי ישר לדוקטורט עם דילוג קל על התואר הראשון והשני בסריגה (כמו שחן אמרה).

רק כמה שבועות עברו מאז שחזרנו מיוון, והצלחתי בזמן הזה לחוות את כל הרגשות שבטבלה בעוצמות שלא הכרתי. בסריגה, כמו בחיים, כל הזמן לומדים דברים חדשים. יש דברים שנשארים איתנו לאורך כל הדרך, ויש דברים שנשכחים מהר למרות שהם חשובים, ומבינים את זה מאוחר יותר.

דיאנה בראש השולחן, לומדת לסרוג בשתי מסרגות

לפעמים מבינים שלהתייעץ עם מישהו מנוסה יותר זה לא דבר נורא, וזה לא אומר שלא הצלחנו — אלא שאנחנו מכירים את עצמנו ויודעים מתי לבקש עזרה. שצריך ליהנות מהתהליך ולא רק מהתוצאה, לקחת את הדברים פחות קשה, ולהזכיר לעצמנו שאנחנו לא מושלמים — זה בתהליך.

הכי חשוב להבין שלפעמים צריך לקחת סיכון, ולראות מה יוצא מזה."

את המרחב הזה, אני פותחת שוב, במקום הבא: נאפפליו, יוון. בימים שבין ראש השנה ליום כיפור, כשהשנה עוד בתחילתה והכל עוד פתוח, אנחנו יוצאות לריטריט של ספטמבר. 14–17 בספטמבר 2026.

ההרשמה נפתחת עכשיו, לכל הפרטים ולהרשמה לחצי כאן.