.png)
״ידידותי מאוד ומלמד, אבל גם מפחיד״
עודכן: 6 בספט׳
תמר קליין היא סטודנטית לעיצוב טקסטיל בשנקר. היא סורגת מילדות ועוסקת גם בתפירה, קרושה, תיקון בגדים וטוויית חוטים. פגשתי אותה בתצוגת הסיום של קורס סריגת בובות במכונה, ושם התחילה השיחה שלנו.
ספרי קצת על הרקע שלך בתחום הטקסטיל.
"הגעתי לטקסטיל מתוך המון עשייה. סרגתי מגיל צעיר מאוד, אמא שלי וסבתא שלי לימדו אותי. גם לתפור למדתי מוקדם, והמלאכות הטקסטיליות תמיד היו בסביבה שלי. ככל שהתבגרתי מצאתי בכל פעם עוד משהו ללמוד, חרשתי אותו עד שמיציתי ועברתי לדבר הבא. למדתי קרושה מיוטיוב, תפרתי לבד, התחלתי להתעסק עם גזרות, תיקון בגדים ושינוי שלהם, ובהמשך גם בטוויית חוטים. למדתי דברים בעצמי והבנתי איך לפצח אותם."
איך הגעת ללימודים בשנקר?
"לא חשבתי שאני אלך לאקדמיה. חזרתי לארץ, חיפשתי קורסים בלימודי חוץ של שנקר, ופתאום קפץ לי עיצוב טקסטיל. בשנה א׳ לומדים סמסטר סריגה, שמכוון לאופנה וסמסטר אריגה, שמכוון יותר למוצר. אני בחרתי במוצר. אופנה סרוגה פחות משכה אותי, אבל הלמידה על מכונת סריגה ידנית פתחה לי את הראש לחלוטין."
מה חידשה לך העבודה על מכונת סריגה?
"מכונת סריגה היא מין שילוב בין טכנולוגיה לבין חופשיות שאין בסריגה ידנית. סריגה ידנית היא הרבה יותר קראפטית וקצת נסתרת. על המכונה, לעומת זאת, הכול פרוש מולך. את רואה בדיוק כמה עיניים יש לך, המבנה הרבה יותר ברור, ואין את התזוזות הקטנות של עין שהסתובבה. זה אותו מדיום, אבל הוא פועל אחרת. בסוף הסמסטר הראשון של לימודי הסריגה הלכתי לסרוג סוודר ביד. סרגתי אותו בלי גזרה מוכנה, מתוך חישובים תוך כדי עבודה, ושמתי לב כמה המכונה שינתה את החשיבה שלי. סריגה מדוגמאות קיימות יכולה להיות מאוד ממושמעת ועוקבת אחרי הוראות. המכונה נתנה לי גמישות מחשבתית להבין איך סריג מתנהג ואיך לגשת לגזרה ולמבנה."
מה היתה מטלת הסיום בקורס הנוכחי?
"המטלה הייתה ליצור בובה במכונת סריגה. לא רציתי לעשות משהו גנרי. הרעיון הגיע מחוויה של צפייה בדולפין צד: הרעיון הגיע מתוך חוויה של לראות דולפין צד, ומחשבה על מה יקרה אם אעשה בובת דולפין שהיא לא סופר־חמודה, אלא פשוט דולפין טורף, ושעדיין יהיה כיפי? אז חשבתי שיהיה לו חלל בתוך הבטן עם דגים בפנים, הטרף, ושייראה יחסית מציאותי בגבולות הסריגה. מבחינה טכנית, אחת המטרות הייתה לשלב כמה שיותר חלקים בתוך הסריגה עצמה. לא רציתי לסרוג שמונה־עשרה חתיכות ולתפור את הכול יחד, אלא לנצל סריגה חלקית, פתיחה וסגירה של עיניים בתוך פריסת החלקים. את הסנפירים, למשל, עשיתי בסוף בנפרד."
איך פיצחת את המבנה של הדולפין?
"זה היה תהליך מאתגר, כי זו הייתה קפיצה גדולה ישר לעיצוב גזרה מורכבת. הבנתי על עצמי שאני חייבת תכנון קפדני. אני צריכה להחליט את ההחלטה כדי לשחרר את עצמי ליצירה. עשיתי שני דגמים מבד כדי להבין פרופורציות, וגם ניסיונות באקרילן כדי להבין את הצורה הכללית. ברגע שהגעתי לגזרת נייר שנראתה כמו משהו שאני יכולה לחשב, נרגעתי. אז ידעתי מה אני עושה. יצרתי הוראות מסודרות, ותוך כדי הסריגה מדדתי מול גזרת הנייר. הבטנה הייתה פשוט חתיכה אחת שהייתה כמו פריסה ונתפרה בצד. מכיוון שהיו בה מילוי, היה קצת מקום לתמרון, ויכולתי להשתמש בעודף החומר כחלק מהמילוי. את הגוף הסופי של הדולפין סרגתי בחלק אחד."
מה היו האתגרים בדרך?
"היה שלב באמצע שפשוט לא רציתי לסרוג. הקפיצה לגזרה שדורשת חישוב ותכנון מוקדם הייתה אינסטנט, ולא היו לי ברגע הראשון כל הכלים. כשניסיתי להבין איך ליצור סריגה חלקית שתיתן את הצורה בלי תכנון, זה היה מתסכל והרגיש חסר תכלית. כמה שיעורים פשוט לא רציתי לגעת בסריגה. רק כשהבנתי שמה שאני צריכה זו גזרת נייר ולחשב אותה, הכול נפתר."
מתי הבנת שהתכנית שלך עובדת?
"כשאת עובדת על מכונת סריגה, פתאום יש עוד שותף ביצירה יחד איתך. זה לא אוטומטי, זו עבודה ידנית שמצריכה פוקוס ותשומת לב למתח של החוט ולמיקום המחטים. אחרי התסכול שהיה בדרך, ברגע שהבנתי שזה עובד והתחלתי להרכיב את הדולפין, זה היה מספק מאוד. הייתי מרוצה מאוד מהתוצאה."
"הדגים היו תוספת של הסוף. לא ידעתי אם אגיע אליהם, וזה כבר היה ממש משחק. לא כתבתי להם גזרות מראש. עבדתי עם חוטים צבעוניים אקראיים ושיחקתי עם צורות: דג אחד נסגר מהפה כמו לחמנייה, לאחר היה זנב מנותק שנוצר בסריגה חלקית. זה היה חלק כיפי מאוד."
את רואה בבובה הזו פוטנציאל למוצר?
"בצורה שבה עיצבתי אותה, היא לא יכולה להיות מוצר מסחרי. חלק גדול מתחכום הצורה והזווית של הפה נשען על דיוק בתפירה ידנית בסוף, וזה לא משהו שרווחי לייצר. המימוש בעולם המסחרי עוד מרגיש לי רחוק. אבל המחשבה על זה תישאר איתי."
לאן את ממשיכה מכאן?
"הסמסטר הזה היה הטוב ביותר שהיה לי באקדמיה. כל קורס פתח לי עוד תיקייה ועוד רצון להעמיק. אבל אני עדיין מאוד אוהבת לסרוג. הסריגה במכונה פתחה לי את הראש, וגם החזרה לסריגה הידנית השתנתה בעקבותיה. כשכל זה קורה במקביל, הבעיה היחידה היא שאני צריכה שמישהו ייתן לי כסף, זמן, ועוד שלושה אנשים שיעבדו אצלי."
עקבי אחרי תמר
