אני לא מורה. ואז פשוט התחלתי ללמד

ליאת בנטוב, האישה מאחורי הבלוג ״עושה עיניים״, על הדרך מסריגה אישית להוראה, על המתח בין יצירה חופשית למקצוע, ועל המתח בין המקומות שבהם הביקורת העצמית פוגשת קהל.

ליאת בנטוב, עושה עיניים

איך התחלת לסרוג?

״התחלתי מהכתיבה בבלוג. למדתי לסרוג בילדות, אבל חזרתי לזה הרבה יותר מאוחר. חיפשתי דוגמאות סריגה ברשת ובאותה תקופה נתקלתי בעיקר בבלוגים של סורגות מארצות קרות. זה נורא הצחיק אותי. גם קינאתי בהן ואולי גם זלזלתי קצת. אמרתי לעצמי: ׳יאללה, אני אכתוב על סריגה. כאילו זה מעניין מישהו, אבל מכיוון אחר׳.

״מה שמשך אותי היה שהן לא רק לימדו או כתבו דוגמאות. הן כתבו על עצמן, צילמו את החיים, את הנוף, את כפות הרגליים של הילדים ליד האח. אני הייתי במקום לגמרי אחר, גרתי בתל אביב, צילמתי עם האייפון של בן הזוג שלי תמונות מצ’וקמקות של הסריגות שלי. ובעיקר רציתי לכתוב. לספר סיפור בתוך הסריגה. לכתוב זה משהו שאני יחסית טובה בו, וזה דווקא היה לי מאוד נחמד.״

מה עשית באותה תקופה, באיזה שלב היית בחיים?

״סריגה היתה התחביב של התחביב. התפרנסתי מענייני הייטק של הלואו־טק, בכתר פלסטיק, ובהשכלה הרשמית שלי ובחלומות שלי, הייתי מוזיקאית - כתבתי שירים, הופעתי, הקלטתי. הסריגה הייתה בצד. 

״בשלב מסויים עזבתי את העבודה, עזבתי את הזוגיות, עזבתי את ההרכב מוזיקלי. עברתי מת"א לכפר, וישבתי בבית עם מלא זמן. התחיל אז גל הסדנאות לסריגה בחוטי טריקו. כסורגת שתפסה מעצמה סורגת “רצינית” זה נורא עיצבן אותי. הרגשתי שמשקרים לאנשים, שמציגים את זה כטכניקה מיוחדת, כמעט קסם. אמרתי: ׳אוקיי, אני אראה להם שזה פשוט סריגה במסרגה אחת. שכל מי שיודעת לסרוג יכולה!׳ צילמתי סרטוני הדרכה בחינם, והעליתי לבלוג.״

ומה היתה התגובה?

״הסרטונים הצליחו בהגזמה. אנשים התחילו להתקשר אלי ולשאול מתי אפשר להגיע לסדנה לסריגה בחוטי טריקו. זה היה מצחיק, כי ניסיתי להגיד: ׳אל תלכו לסדנה, קחו חוט ותסרגו עם הסרטון׳. בדיעבד הבנתי שאני כנראה גם ממש טובה בלהסביר. לא ראיתי את עצמי כמורה. להפך, בעולם המוזיקה תמיד הסברתי לאנשים שלא יהיה לי איך להתפרנס ממוזיקה, כי אני לא מורה טובה. שתלמידים מעצבנים אותי, שאין לי סבלנות. אבל כנראה שבסריגה היה משהו אחר.״

מתי ׳מורה לסריגה׳ הפך להיות חלק מהזהות המקצועית?

״חברה ראתה שלט בחנות יצירה בגדרה, שמחפשים מורה לסריגה. הלכתי בשביל הקטע. פשוט שיקרתי להם ואמרתי שאני מורה לסריגה, והם האמינו לי. והתחלתי ללמד.״

יצירות של ליאת בנטוב, עושה עיניים

יצירות של ליאת בנטוב, עושה עיניים

יצירות של ליאת בנטוב, עושה עיניים

ומתי הרגשת שזו כבר לא תחפושת?

״יש הבדל גדול בין לכתוב הוראות או לצלם סרטון, לבין ללמד פנים אל פנים. עם הזמן, תוך כדי לימוד הסריגה הפרונטלי, הסכמתי להודות שיש בזה משהו ושאני כנראה באמת כבר מורה. זו יכולת דידקטית שצריך לפתח. כשאת מלמדת, את גם צריכה להתעמק יותר בחוקים. להבין למה עושים ככה ולא אחרת. אני נודניקית, אז הייתי צריכה למצוא לכל דבר בסריגה את הדרך שהיא ההכי טובה בעיניי, כדי שאוכל לעמוד מאחוריה. זה תמיד הוביל אותי לנסות אלף דרכים עד שאני מוצאת את הדרך הכי נכונה לי. לפעמים הדברים האלה לוקחים המון זמן, בהגזמה.״ 

איפה זה מסתבך?

״כשמרוב חפירה את לא עושה, כי שום דרך כבר לא נראית לך מספיק טובה. בהתחלה הצלחתי גם לחקור את הסריגה וגם ללמד וגם לכתוב דוגמאות. אבל עם הגדילה של הקהל - זה נהיה קשה יותר. יש משהו פשוט כשאת בתחילת הדרך, כשאת עושה דברים לא מתוך זה שזה המקצוע שלך ולא מתוך הסתכלות עסקית. אז קל להגיד: ׳הנה, סרגתי משהו, עשיתי ככה וככה, כתבתי את זה - לא משנה איך כתבתי את זה, לא משנה אם תבינו את זה, לא משנה אם תסרגו את זה, ולא משנה אם תאהבו את זה או לא.׳

ואז כשאנשים אוהבים את זה, וזה הופך למשהו מקצועי, נהיה איזשהו עניין שבו את צריכה לייצר דברים שיאהבו, שירצו לסרוג, שימחאו לך כפיים על הדברים שאת סורגת, ותמיד שזה יהיה הכי טוב שאת יכולה, שלא לומר הכי טוב בכלל. זה כבר מקום שמסבך את העניינים ומקשה, בטח שלאנשים עם מבנה אישיות כמו שלי. עוד לפני שזה היה המקצוע שלי, הגעתי למצבים שהייתי מפסיקה לסרוג, כי כל מה שסרגתי לא היה יפה בעיניי או לא היה מספיק טוב בעיני. זה מביא למקום שאת כבר לא יכולה ליהנות מהסריגה. כבר אז הייתי צריכה לעבור עם זה כל מיני תהליכים, של לנטרל את השיפוטיות כדי לסרוג, עוד לפני שזאת היתה העבודה שלי. אז בטח ובטח כשזו העבודה, וכשנהיית לזה משמעות יותר גדולה.״

קורה לך שאת שונאת פרויקט שסיימת, או מאוד רואה את הדברים שהיית צריכה לעשות אחרת, ולאחר זמן, את מתאהבת שוב בפרויקט?

״לעיתים רחוקות קורה שאני משתכנעת באיזשהו שלב שזה בסדר. מתאהבת שוב - בדר"כ לא. חלק מהבעיה היא שגם יש קהל לפרוייקט הזה - שסיימתי, ושאני שונאת. והם דווקא אוהבים אותו. גם במוזיקה זה היה לי קשה. אנשים באים ואומרים לך אחרי הופעה ׳איזה יופי היה׳, ואת מסבירה להם למה זה לא היה כל כך טוב. במקום להגיד תודה ולשתוק.״

״הקיום של קהל לסריגה שלי והצורך בתיעוד כדי לייצר תוכן, כנראה גם מביא אותי לפעמים להחזיק יותר זמן בדעה שמה שסרגתי לא מספיק טוב. כי את עושה משהו, את לא כל כך מרוצה ממנו, ואת באיזשהו מעגל מקצועי שאומר: ׳אני צריכה לייצר תוכן ולהעלות תמונה של משהו שסרגתי. אז הנה המשהו המכוער שסרגתי - בואו תראו איזה יופי׳. ואז גם להשתדל ולהגיד על זה משהו ניטרלי ולא מתנצל - בדרך כלל זה לא מצליח לי. אני נוטה לאובר־כנות בדברים האלה ואיכשהו בסוף מסבירה בפירוט מה בעצם אפשר היה לסרוג כאן יותר טוב.״

״ואז כולן מגיבות ׳מהמם, יש הוראות?׳, ואני אומרת לעצמי: ׳אלוהים, מה יהיה?׳. רק במבט לאחור, אחרי הרבה זמן, אני יכולה לפעמים להשתכנע. קורה שאני גוללת בפינטרסט, ומגיעה למצב שהוא מציג לי עבודות שלי מלפני המון זמן. ואז לפעמים יש את השבריר שניה הזה שאני גוללת ואומרת: ׳איזה יופי הדבר הזה׳, ואז אני קולטת שזו עבודה שלי. זה מצחיק.״

ומה קורה כשאת אוהבת משהו והקהל לא?

״זה בסדר. לוקח זמן להבין שאי אפשר באמת לדעת מה הקהל יאהב. ויש גם פרוייקטים שפחות אוהבים כי הם מורכבים מדי. לפעמים הסורגות נרתעות מהמורכבות, במיוחד במסרגה אחת. למדתי שזה לא תמיד עניין של “לא יפה”, אלא שלפעמים זה פשוט משהו שדורש יותר ממה שאנשים רוצים להשקיע בסריגה. וזה בסדר.״

את מזוהה עם חדשנות. זה מודע?

״אני משתדלת לפחות לנסות ולהיות קצת מקורית. זה לא תמיד מצליח. אם כולם עושים משהו, אני אשתדל להתרחק ממנו. יש גם התנגשות בין מה שאני סורגת לבין מה שהתלמידות שלי רוצות לסרוג בפועל. הרבה פעמים הן יבחרו בדברים הפשוטים, ובדברים שכולן סורגות, וגם זה בסדר. אני לא מנסה לשכנע אותן לסבול מדברים מורכבים וחדשניים רק כי אני נהנית.״

יש משהו שלא תלמדי או שמבאס אותך ללמד?

״ברור. מבאס אותי ללמד סריגת בובות. אני שונאת לסרוג בובות ושונאת ללמד לסרוג אותן. וזה אחד הדברים הכי אהובים על הסורגות במסרגה אחת, לצערי. התלמידות הקבועות כבר צוחקות עליי, הן ממש לא מתרגשות מזה שאני לא אוהבת להתעסק בבובות ומביאות בובות מורכבות יותר ויותר. הן עושות את החלקים הכיפיים, של הסריגה, ואז מגיעות לשיעור כדי שאני אעזור להן בחיבור ובתפירה, שזה הכי נורא. אבל אני לא במקום של לסרב ללמד את זה. זה חלק מהשירות.״

מהי הגישה שלך להוראת סריגה?

״יש מורות שמלמדות רק מתוך דוגמאות שהן עשו או כתבו, ואני יכולה להבין את זה, אבל אני לא שם. אני שואפת לאפשר לתלמידה לסרוג מה שהיא רוצה - המטרה שלי היא לתת לה כלים ולהביא אותה לתוצאה שהיא רוצה ולא לתוצאה שאני רוצה. אני חושבת שהתלמידה לא צריכה לסבול או להרגיש מוגבלת באפשרויות שלה בגלל ההעדפות שלי, הנוחות שלי, או בגלל שאני חושבת שמשהו הוא מכוער ברמות בינלאומיות. קורה גם שתלמידות מביאות דוגמאות שהן רוצות לסרוג ושואלות לדעתי ואז אני אציין שזה לא בטעם או בסגנון שלי ופשוט אתייחס יותר לעניין הטכני של הסריגה ולאיך נגיע לתוצאה הרצויה.״

״גם מהאובר-פרפקציוניזם שלי למדתי עם הזמן להיזהר. לפעמים את רואה תלמידות מאושרות מהדבר הלא מושלם שהן סרגו, והן מאושרות ברמה שזה באמת overwhelming. ואז את אומרת לעצמך: ׳בתור מישהי שבוחנת כל עין שהיא סורגת, ופורמת יותר ממה שהיא סורגת בפועל, מה אני רוצה שהסריגה תהיה בשבילן? מקום של סבל, פרימה ותסכול, או מקום של עשייה, תוצרים, וחוויית הצלחה מטורפת?׳.״

״אז זה הרבה פעמים לתת להן את המידע. להגיד: ׳אני הייתי עושה א’, ב’, ג’, בדרך הארוכה עושים ככה וככה׳. לשקף: ׳אפשר ככה, אפשר אחרת׳, ואם בוחרים, צריך לדעת מה המשמעות. חשוב לי גם להציג את זה שלי זה לא הולך מהר, שזה לא בא לי בקלות, וזה בסדר אם מישהי בוחרת שזה ילך לה בקלות. בתהליך ארוך, עם תלמידות קבועות, הכי מגניב בעיניי זה לראות אותן זזות איתי בתוך הסריגה ועם הזמן הן בוחרות בעצמן לשפר ולפרום ולשאוף לתוצר איכותי יותר. זה מקום של לתת אופציות, להציג מה אפשרי ומה לא, במה זה כרוך, וכמה זמן זה לוקח.״

איך את מתמודדת עם המתח בין הציפיה לקבל תוכן חינם לבין הפרנסה?

״פעם, בבלוג שלי, הייתי מפרסמת הרבה יותר הוראות חינמיות, מתוך צורך שיווקי. וזה עבד. זה קידם את הבלוג ואת המיצוב שלי כדמות שיודעת על מה היא מדברת. גם בסרטוני הדרכה חינמיים המטרה בין השאר היא להעביר ולהציג את היכולת שלי ללמד. את עניין ההכנסה והפרנסה השארתי ללימודים ולסדנאות הפרונטליות. לקח לי הרבה מאוד זמן להביא את עצמי למקום של כתיבת הוראות בתשלום. זה מעבר מאוד קשה כשאת מתחילה ממקום חינמי, מרגילה את הקהל למשהו, ואז משנה אותו. אבל אני חושבת שהמעבר הזה קשה יותר לי מאשר לקהל. וזה בסדר. תמיד יישארו האופציות של התכנים החינמיים הקודמים שלי למי שתעדיף, ומדי פעם אני עדיין מעלה דוגמאות חינמיות.״

״ותכלס, הרבה יותר קל לי לפרסם הוראות ללא תשלום, כי על הוראות בתשלום אני עובדת כל כך קשה, שלא משנה מה אעשה, זה לא באמת יהיה משתלם. אז ההתנגשות היא גם שם. כמות העבודה שיש בזה ביחס ליכולת להכניס מזה כסף, לפחות עם גודל הקהל הישראלי ומה שהוא הורגל אליו, היא מאוד לא פרופורציונלית, ורוב האנשים לא יודעים בכלל להעריך את כמות העבודה שכרוכה בזה.״

״החכמה היא למצוא ולטפח תלמידות כמו התלמידות שלי שאיתי כבר שנים. כאלה שמעירות לי על זה שאני צריכה לדרוש תשלום על דוגמאות והדרכות, ומעירות לי כשאני צריכה להעלות מחירים. למצוא את התלמידות שנכונות לי, ושכנראה אני גם נכונה להן״.

עקבו אחרי ליאת בנטוב:

בלוג - https://osaeinaim.com/

פייסבוק - https://www.facebook.com/OsaEinaim

אינסטגרם - https://www.instagram.com/liatbentov/

ואם גם את מרגישה שהחתירה לשלמות עוצרת אותך בסריגה, תוכלי לתרגל את תודעת המתחילה באמצעות תרגול שכתבתי במיוחד.

יצירות של ליאת בנטוב, עושה עיניים

יצירות של ליאת בנטוב, עושה עיניים

יצירות של ליאת בנטוב, עושה עיניים

יצירות של ליאת בנטוב, עושה עיניים