זה לא בשבילי, או שכן?

"זה לא בשבילי”.

זה מה שאמרה לי אחת התלמידות בתגובה למאמץ של תלמידה אחרת לפענח טבלה בדוגמה של קרדיגן באנגלית. זו היתה טבלת מעקב לכאורה פשוטה אבל כתובה כמו כתב חידה. הרגשתי שאנחנו בחדר בריחה עם טיימר שסופר לאחור. 

והיא לא היחידה. יש נשים רבות שסורגות שנים רק לפי העין, הניסיון, ותחושת הבטן. וזה עובד להן נהדר. עד שמגיע הרגע שרוצות לסרוג בגד במידה מסוימת, או בגזרה שמתאימה לגוף ופתאום הן נתקלות במחסומים:

1. שפה - הדוגמה באנגלית, הסימנים, הקיצורים, הטון, כולם זרים.

2. אמון - האם מותר לי לסמוך על ההוראות?

3. שליטה - אם אני לא מבינה הכל, אולי עדיף לא להתחיל בכלל 

ואז מגיע הדיבור הפנימי:

אני לא מבינה.

אני לא בטוחה.

אני לא בנויה לזה. 

וזה הזכיר לי את אמא שלי, כשנותנים לה מתכון לעוגה, היא תמיד מחליפה את החמאה בשמן, קמח לבן בקמח מלא, מים במקום מיץ תפוזים, מוותרת על רבע כפית מיץ לימון ושוכחת את הסודה לשתיה. ואז כשהעוגה יוצאת דחוסה ונמוכה היא אומרת לנו: ״ידעתי שלא הייתי צריכה להקשיב למתכון הזה” וממשיכה להאמין שאין טעם לעקוב אחרי הוראות. (היי אמא, אני יודעת שאת קוראת את הניוזלטר שלי. סליחה, זו פשוט דוגמה מושלמת 😀).

אבל אם מישהי היתה מסבירה לה שסודה לשתיה צריכה חומצה כדי לייצר תגובה כימית ולהתפיח את העוגה, שהשומן משפיע על המרקם, והקמח על הספיגה, אז היא לא הייתה צריכה “ללכת לפי המתכון”, היא הייתה יכולה לשנות מתוך הבנה, להחליף ולהתאים את המתכון שלה בביטחון.

וזה בדיוק העניין גם בסריגה לפי דוגמה; כשאנחנו מבינות איך הפריט בנוי, ומה ההוראות מנחות אותנו לעשות, נפתחת בפנינו אפשרות חדשה: לשנות, להחליף, ולהתאים, מתוך שליטה וידע.

ליווי משנה את השיח הפנימי

זו הסיבה שאני מפתחת מסגרות ליווי שונות. כדי שתוכלי ללמוד דרך סריגה של פרויקט אמיתי. כדי שתקבלי את ההסברים וההקשרים שלא כתובים באף דוגמה. כדי שתרגישי בטוחה לקרוא הוראות, ובעיקר, כדי שתגידי לעצמך, אולי לראשונה: זה כן בשבילי. 

ואיזה מזל שיש נשים שכבר גילו את הערך של ליווי וידע, ומגיעות למפגשי הסריגה עם סקרנות, אומץ ורצון להתפתח. אז אם את עדיין שומעת בתוכך את הקול שאומר “זה לא בשבילי”, דעי שיש דרך לשנות את זה. עוד על זה, ממש בקרוב 💙

בתמונות: טעויות בסריגה מהתקופה האחרונה 😀