ברק איתן, בן 29, עובד בתחום הסייבר כבר למעלה מעשור. הוא הגיע לסריגה בשנה האחרונה, אחרי שחבר סיפר לו שגם הוא סורג. ברק קנה ערכה בלי לדעת בדיוק מה צריך, והתחיל ללמוד יחד עם אמו.

את שליו תמיר פגשתי בפעם הראשונה בפיקניק הסריגה בפארק הירקון, על הדשא בחברה של קבוצת צעירות וצעירים שסורגים. לפני שנה, הוא הרים מסרגה בפעם הראשונה. היום הוא כבר משנה דוגמאות ומלמד את עצמו טכניקות חדשות. שליו תמיר ספר לי קצת על עצמך. ״קוראים לי שליו תמיר, אני בן עשרים ואחד. התחלתי לסרוג לפני בערך שנה. במקצוע אני מתכנת. אני אוהב לרוץ, ומנסה גם לקרוא אבל לא מצליח להתמיד בזה יותר מדי.״ איך הגעת בכלל לעולם הסריגה? מה משך אותך בזה? ״ראיתי חבר מהעבודה שעושה את זה והיו לו יצירות שממש

זה קורה כמעט לכל סורגת. את יושבת עם דוגמה, הסריגה מול העיניים שלך, ואת פשוט לא מצליחה להבין מה המעצבת רוצה ממך. את פורמת, מנסה שוב, ושוב פורמת. בשלב הזה, ברוב המוחלט של המקרים, המחשבה הראשונה שתעבור לך בראש תהיה: "מה פספסתי? כנראה אין לי מספיק ידע, אני פשוט לא סורגת מספיק טובה". פעם אחר פעם אני רואה את אותה תגובה. כשהוראה אינה ברורה, רוב הסורגות מחפשות קודם את הטעות אצלן. בקבוצות העזרה התשובות הן כמעט תמיד: "קראת מההתחלה?", "זה צריך להיות כתוב בדוגמה", או "יכול להיות שפספסת ש

לפעמים אני מסתכלת על דוגמה שסרגתי לפני שנים ומרגישה גירוד קטן בידיים. אני מסתכלת על הפרויקט הישן, ותוהה מה יקרה אם אפגוש אותו שוב היום. הפרויקטים האלו, שסרגתי בעבר, הופכים עם הזמן למעין צילום ישן של הסורגת שהייתי פעם. כשאני מתבוננת בהם במרחק של זמן, אני יכולה לראות דרכם את הבחירות התמימות של החוטים, את חוסר הביטחון בבחירת המידות, את מה שחשבתי אז שאלבש לעומת המציאות, ובעיקר – את המקומות שבהם פחדתי לזוז סנטימטר אחד ימינה או שמאלה מההוראות הכתובות. זהו החלק השני בסדרה “לסרוג שוב

יש אלפי דוגמאות סריגה בעולם. מדי יום עולות לרשת דוגמאות חדשות, שילובי צבעים מפתים וטכניקות שגורמות לאצבעות לדגדג. חומרי ההשראה לא נגמרים ורשימת המועדפים ברבלרי רק הולכת ומתארכת. ובתוך השפע האינסופי הזה, קל להתפתות ולחפש את הריגוש הבא. יש פרויקטים שאנחנו חוזרות אליהם כדי לתת להם הזדמנות נוספת. יש כאלו שאנחנו פוגשות שוב כדי לבחון אותם בעיניים של היום. אבל המאמר הזה עוסק בסיבה פשוטה יותר: פרויקטים שאנחנו חוזרות אליהם פשוט כי חוויית הסריגה שלהם הייתה כל כך טובה, שאנחנו רוצות להרג

השבוע חגגתי יום הולדת, וימי הולדת הם תמיד יום של חשבון נפש. חן מנדלסון אדרקה סורגת במאי האחרון החלפתי קריירה של 20 שנה בהייטק במסלול של יזמות עצמאית והקמתי את "סריגה מקומית". מאחורי הצעד הזה עמדה שאלה אחת: האם אפשר לבנות עסק יציב ומקצועי סביב מלאכה בעברית? שנה אחרי, אני עוצרת להביט במה שלמדתי. למידה על זמן, תעדוף וערך השנה האחרונה הבהירה לי כמה דברים על האופן שבו סורגות בוחרות להשקיע את הזמן והמשאבים שלהן: חסם הכניסה של המתחילות: ראיתי שהרצון ללמוד לסרוג הוא אדיר, אבל המעבר ל

ארנה וקרלוס סיפורם של ארנה נרג’ורדט וקרלוס זכריסון מתחיל בעולם האופנה. ארנה למד עיצוב אופנה ב־Esmod באוסלו ועסק גם בהוראת עיצוב גזרות. קרלוס פיתח את דרכו דרך עשייה יצירתית והתנסות מעשית. שניהם פעלו בשדה עיצובי מסחרי והכירו היטב את מנגנוני הייצור והטקסטיל האירופי. במהלך שנות ה-2000, הם פנו אל מלאכות יד ואל מסורת הטקסטיל הנורבגית. בראיונות לתקשורת הם תיארו עניין עמוק בדוגמאות אזוריות ובטקסטילים עממיים, ורצון לעסוק בעיצוב הנשען על היסטוריה תרבותית. מתוך התנועה הזו נולד גוף עבודה

לינור ברנר על סריגה תעשייתית, בובות ומגע לינור ברנר היא מעצבת טקסטיל וסריגה תעשייתית, בוגרת שנקר. פרויקט הגמר שלה עסק בפיתוח בובות שנסרגות במכונה ומשמרות איכויות של סריגה ידנית, שמזמינות מגע וחיבוק. לינור ברנר. קרדיט תמונה: אביגיל בלום איזה כיף שכתבת לי, נעים מאוד להכיר. ספרי קצת איפה את היום? ״האמת? מנסה להבין איך מתחילים. איך עסק עובד, איך בכלל מתנהלים בעולם הזה. אני בן אדם עם בעיות קשב - זה מגיע עם הרבה יצירתיות, אבל גם עם הרבה קושי. אני יוצאת מהלימודים, ואני כזה מנסה להב

תודעת המתחילה אנחנו מסכמות את חודש ינואר, חודש שהוקדש כולו להתחלות. לרוב, כשאנחנו חושבות על "התחלה", עולים לנגד עינינו יעדים, תוכניות ודף נקי. אך בפועל, התחלה היא קודם כל עמדה נפשית: המוכנות לשהות במקום שבו אנחנו עדיין לא יודעות, עדיין לא מדויקות, וזקוקות לזמן כדי לגדול. המרדף אחרי התיקון בסריגה, המפגש עם עמדת המתחילה יכול להיות מאתגר במיוחד. אני פוגשת לא מעט סורגות בראשית דרכן שמתבוננות בעבודה שלהן בעין ביקורתית ובמבט נוקב. כל תך נבחן בזמן אמת: שורת שמאל שיוצאת מעט רופפת, הע

עין שמאל היא העין שיוצרת את הבליטה בצד ימין של הבד. איך לסרוג עין שמאל: החזיקי את המסרגה עם העיניים ביד שמאל, כשהקצה שלה מצביע ימינה. הכניסי את קצה המסרגה הימנית אל תוך הלולאה הראשונה שעל המסרגה השמאלית מימין לשמאל ומאחור לפנים, כך שקצות המסרגות יוצרות צורת T. המסרגה הימנית נמצאת מול המסרגה השמאלית, והחוט נמצא גם הוא מלפנים – לפני שתי המסרגות. לפפי את חוט הסריגה סביב המסרגה הימנית – מימין לשמאל ולמטה. תוך שמירה על מתח קל של החוט, העבירי את קצה המסרגה הימנית, יחד עם הלולאה החד

איך ממשיכות כשהחוט נגמר? זו שאלה שנשאלת לא מעט. ישנן שיטות רבות איך לחבר, אני אוהבת פשוט להניח לחוט הישן ולהתחיל לסרוג עם החוט החדש. פשוט. צילמתי סרטון קצר שמדגים כמה זה פשוט: איך לחבר חוט חדש טיפ של אלופות: במידת האפשר, נסי להחליף לחוט חדש באזור נסתר בפרוייקט. לדוגמא באזור תפר הצד בסוודר שם הידיים יסתירו אם יש מעט הבדל במתח הסריגה.

את הגרב הראשונה סרגתי ב־2018. ראיתי באינסטגרם קריאה למתנדבות לבדוק דוגמת גרב חדשה – רק גרב אחת מתוך זוג – ונרשמתי בהתלהבות. בחרתי חוטים יפהפיים של Viola, מעצבת קנדית שצבעה בצבעים טבעיים, שחיכו לפרויקט הנכון, וקפצתי למים. התחלה הייתה מבטיחה, אבל אז הגיעה טבלת התחרה. טבלה של שמונה שורות, מתוכן שבע בסריגה חלקה ושורה אחת בלבד של תחרה – נשמע קל, נכון? רק ששורת התחרה כללה ה־p4tog (ארבע עיניים יחד כעין שמאל) הפכה כל סיבוב למאבק הישרדות. למשוך את הליפוף דרך ארבע עיניים על המסרגה דרש

אני שואלת ואת עלולה לחשוב שזו שאלה מוזרה או אפילו מתנשאת... עין ימין היא הרי אבן היסוד של הסריגה, מה שסבתא לימדה אותנו כשהיינו ילדות, אז למה להתעכב? אלא שדווקא כאן מסתתר דבר חשוב שעלה בשבוע שעבר בקהילה שלנו, ואני פוגשת לא מעט בשיעורי הסריגה אצלי. הרבה מאיתנו סורגות באופן אינטואיטיבי דרך הרגל האחורית בלי לדעת בכלל – וזה ההסבר למה הסריגה שלך נראית קצת אחרת מהדוגמה ולמה הגדלות מתנהגות אחרת מהמצופה. אפילו כתבתי בלוג על מה הסוודר הראשון ולמה קבלתי חורים בלתי צפויים. יש שתי דרכים

אין על ההנאה של סריגה מדיטטיבית… עין ועוד עין, והמחשבות מתפזרות להן וגולשות למקומות רחוקים. ואז, ברגע אחד, עין מחליקה ונופלת. רגע של לחץ. בסרטון הזה תראי איך להרים אותה – בצד ימין או בצד שמאל של העבודה – ולחזור לסריגה מהנה בלי לחץ. איך להרים עין שנפלה בסריגה

"זה לא בשבילי”. זה מה שאמרה לי אחת התלמידות בתגובה למאמץ של תלמידה אחרת לפענח טבלה בדוגמה של קרדיגן באנגלית. זו היתה טבלת מעקב לכאורה פשוטה אבל כתובה כמו כתב חידה. הרגשתי שאנחנו בחדר בריחה עם טיימר שסופר לאחור. והיא לא היחידה. יש נשים רבות שסורגות שנים רק לפי העין, הניסיון, ותחושת הבטן. וזה עובד להן נהדר. עד שמגיע הרגע שרוצות לסרוג בגד במידה מסוימת, או בגזרה שמתאימה לגוף ופתאום הן נתקלות במחסומים: שפה - הדוגמה באנגלית, הסימנים, הקיצורים, הטון, כולם זרים. אמון - האם מותר לי ל

כשסרגתי את האבטיפוס הראשון של גופיית אלינה, גיליתי קשר קטן בחוט. שמתי לב אליו רק אחרי שבע שורות… סרגתי מדיטטיבית. כשגיליתי אותו הבנתי שאני לא יכולה להתעלם מקיומו. הוא קשור ממש בקצה של שני חוטים, הוא עלול להיפרם בהמשך, ואם לא אתקן עכשיו, מאוד יתכן שאצטרך לתקן אחר כך, עם פחות מרווח תמרון, ועם יותר עצבים. אז פרמתי מתוך בחירה וצילמתי תוך כדי, כדי שתוכלי לראות בדיוק איך להשחיל מסרגה מתחת לשורה תקינה ולפרום עד אליה בלי לאבד עיניים ועם שקט נפשי.

“יש לי שתי ידיים שמאליות, את מאמינה שזה אפשרי?” כך התחילה השיחה שלי היום עם מישהי ששוקלת להצטרף לשיעורי סריגה. היא שאלה: “תוך כמה זמן אצליח להגיע לתוצר ראוי?” עניתי לה שאנחנו לא מכירות, אבל אני מאמינה שכן, זה אפשרי. כי אני לא באמת חושבת שיש “ידיים שמאליות”. יש ידיים מנוסות ויש ידיים מתלמדות. התמודדות עם תסכול יש נשים שמגיעות בלי שום יכולת לשאת תסכול או כישלון. כמו אישה אחת בהוסטל שבו אני מתנדבת. היא החזיקה את המסרגות, התחילה להזיע ולהתעצבן. תוך פחות מדקה היא זרקה הכול ויצאה ל

לפעמים כל מה שצריך זה לא “ביטחון עצמי”, אלא תעוזה קטנה. לא להבין הכל, לא להרגיש מוכנה, ובכל זאת להתחיל. לפתוח דוגמת סריגה. להיתקל בקיצורים מוזרים. להתבלבל. לעצור. לשאול. לנסות. לטעות. לפרום. לנסות שוב. דווקא ברגעים האלה, כשאנחנו מוכנות להיות לא מושלמות בהתחלה, נבנה משהו חשוב יותר מביטחון: נבנית מסוגלות. זה מונח שמופיע הרבה בשיח של פיתוח אישי – confidence–competence loop: מעגל שבו כל ניסיון בונה יכולת, וכל יכולת מחזקת ביטחון, וכך הלאה. אבל כדי להיכנס למעגל הזה, אנחנו צריכות לה

הוא היה עקום. השוליים בלטו והתכווצו כמו גלים. החוט נמתח בצורה לא אחידה, שורה אחרי שורה. אבל הוא היה צעד ראשון בעולם חדש. למדתי איך לסרוג עין, ועוד אחת. ולמרות שהתוצאה הייתה רחוקה ממה שדמיינתי, ידעתי: אני בדרך. משהו בי לא נתן לי להרפות. רציתי להבין, להשתפר, להתקרב למה שראיתי בעיני רוחי. הסריגה של סבתא שלי. זוכרת את הצעיף הראשון שלך? ההתחלה המבולבלת, המסרגות שהרגישו זרות, הלולאות שלא שיתפו פעולה, ובכל זאת המשכת. אז בואי נחגוג את הצעיף הראשון. את ההתחלה. את הניסיון. שתפי בתגובה

אם הגעת לכאן – יש סיכוי טוב שאת אוהבת לסרוג. ויש גם סיכוי טוב שאת אוהבת אנשים. או שקט. או שיחה טובה. או יצירה שיש בה גם חופש וגם מבנה. או את הרגע הזה שבו פתאום משהו מסתדר – בדוגמה, וגם בראש. סריגה מקומית נולדה מתוך האמונה שסריגה היא לא רק תחביב, אלא דרך חיים. מרחב שמחבר בין מחשבה לתנועה, בין לבד ליחד, בין יצירה ליומיום. אני כאן כדי לאסוף את כל מה שיפה, עמוק, מצחיק ומסקרן בעולם הסריגה – בעברית. בלי קיצורים, בלי התנשאות, רק שפה ברורה, תשומת לב, והזמנה להיות חלק ממשהו קרוב.