איך ממשיכות כשהחוט נגמר? זו שאלה שנשאלת לא מעט. ישנן שיטות רבות איך לחבר, אני אוהבת פשוט להניח לחוט הישן ולהתחיל לסרוג עם החוט החדש. פשוט. צילמתי סרטון קצר שמדגים כמה זה פשוט: איך לחבר חוט חדש טיפ של אלופות: במידת האפשר, נסי להחליף לחוט חדש באזור נסתר בפרוייקט. לדוגמא באזור תפר הצד בסוודר שם הידיים יסתירו אם יש מעט הבדל במתח הסריגה.

את הגרב הראשונה סרגתי ב־2018. ראיתי באינסטגרם קריאה למתנדבות לבדוק דוגמת גרב חדשה – רק גרב אחת מתוך זוג – ונרשמתי בהתלהבות. בחרתי חוטים יפהפיים של Viola, מעצבת קנדית שצבעה בצבעים טבעיים, שחיכו לפרויקט הנכון, וקפצתי למים. התחלה הייתה מבטיחה, אבל אז הגיעה טבלת התחרה. טבלה של שמונה שורות, מתוכן שבע בסריגה חלקה ושורה אחת בלבד של תחרה – נשמע קל, נכון? רק ששורת התחרה כללה ה־p4tog (ארבע עיניים יחד כעין שמאל) הפכה כל סיבוב למאבק הישרדות. למשוך את הליפוף דרך ארבע עיניים על המסרגה דרש

אני שואלת ואת עלולה לחשוב שזו שאלה מוזרה או אפילו מתנשאת... עין ימין היא הרי אבן היסוד של הסריגה, מה שסבתא לימדה אותנו כשהיינו ילדות, אז למה להתעכב? אלא שדווקא כאן מסתתר דבר חשוב שעלה בשבוע שעבר בקהילה שלנו, ואני פוגשת לא מעט בשיעורי הסריגה אצלי. הרבה מאיתנו סורגות באופן אינטואיטיבי דרך הרגל האחורית בלי לדעת בכלל – וזה ההסבר למה הסריגה שלך נראית קצת אחרת מהדוגמה ולמה הגדלות מתנהגות אחרת מהמצופה. אפילו כתבתי בלוג על מה הסוודר הראשון ולמה קבלתי חורים בלתי צפויים .   יש שתי דרכי

אין על ההנאה של סריגה מדיטטיבית… עין ועוד עין, והמחשבות מתפזרות להן וגולשות למקומות רחוקים. ואז, ברגע אחד, עין מחליקה ונופלת. רגע של לחץ. בסרטון הזה תראי איך להרים אותה – בצד ימין או בצד שמאל של העבודה – ולחזור לסריגה מהנה בלי לחץ.

"זה לא בשבילי”. זה מה שאמרה לי אחת התלמידות בתגובה למאמץ של תלמידה אחרת לפענח טבלה בדוגמה של קרדיגן באנגלית. זו היתה טבלת מעקב לכאורה פשוטה אבל כתובה כמו כתב חידה. הרגשתי שאנחנו בחדר בריחה עם טיימר שסופר לאחור.  והיא לא היחידה. יש נשים רבות שסורגות שנים רק לפי העין, הניסיון, ותחושת הבטן. וזה עובד להן נהדר. עד שמגיע הרגע שרוצות לסרוג בגד במידה מסוימת, או בגזרה שמתאימה לגוף ופתאום הן נתקלות במחסומים: שפה - הדוגמה באנגלית, הסימנים, הקיצורים, הטון, כולם זרים. אמון - האם מותר לי ל

כשסרגתי את האבטיפוס הראשון של גופיית אלינה, גיליתי קשר קטן בחוט. שמתי לב אליו רק אחרי שבע שורות… סרגתי מדיטטיבית.  כשגיליתי אותו הבנתי שאני לא יכולה להתעלם מקיומו. הוא קשור ממש בקצה של שני חוטים, הוא עלול להיפרם בהמשך, ואם לא אתקן עכשיו, מאוד יתכן שאצטרך לתקן אחר כך, עם פחות מרווח תמרון, ועם יותר עצבים.  אז פרמתי מתוך בחירה וצילמתי תוך כדי, כדי שתוכלי לראות בדיוק איך להשחיל מסרגה מתחת לשורה תקינה ולפרום עד אליה בלי לאבד עיניים ועם שקט נפשי.

“יש לי שתי ידיים שמאליות, את מאמינה שזה אפשרי?” כך התחילה השיחה שלי היום עם מישהי ששוקלת להצטרף לשיעורי סריגה. היא שאלה: “תוך כמה זמן אצליח להגיע לתוצר ראוי?” עניתי לה שאנחנו לא מכירות, אבל אני מאמינה שכן, זה אפשרי. כי אני לא באמת חושבת שיש “ידיים שמאליות”. יש ידיים מנוסות ויש ידיים מתלמדות. התמודדות עם תסכול יש נשים שמגיעות בלי שום יכולת לשאת תסכול או כישלון. כמו אישה אחת בהוסטל שבו אני מתנדבת. היא החזיקה את המסרגות, התחילה להזיע ולהתעצבן. תוך פחות מדקה היא זרקה הכול ויצאה ל

לפעמים כל מה שצריך זה לא “ביטחון עצמי”, אלא תעוזה קטנה. לא להבין הכל, לא להרגיש מוכנה, ובכל זאת להתחיל. לפתוח דוגמת סריגה. להיתקל בקיצורים מוזרים. להתבלבל. לעצור. לשאול. לנסות. לטעות. לפרום. לנסות שוב. דווקא ברגעים האלה, כשאנחנו מוכנות להיות לא מושלמות בהתחלה, נבנה משהו חשוב יותר מביטחון: נבנית מסוגלות. זה מונח שמופיע הרבה בשיח של פיתוח אישי – confidence–competence loop: מעגל שבו כל ניסיון בונה יכולת, וכל יכולת מחזקת ביטחון, וכך הלאה. אבל כדי להיכנס למעגל הזה, אנחנו צריכות לה

הוא היה עקום. השוליים בלטו והתכווצו כמו גלים. החוט נמתח בצורה לא אחידה, שורה אחרי שורה. אבל הוא היה צעד ראשון בעולם חדש. למדתי איך לסרוג עין, ועוד אחת. ולמרות שהתוצאה הייתה רחוקה ממה שדמיינתי, ידעתי: אני בדרך. משהו בי לא נתן לי להרפות. רציתי להבין, להשתפר, להתקרב למה שראיתי בעיני רוחי. הסריגה של סבתא שלי. זוכרת את הצעיף הראשון שלך? ההתחלה המבולבלת, המסרגות שהרגישו זרות, הלולאות שלא שיתפו פעולה, ובכל זאת המשכת. אז בואי נחגוג את הצעיף הראשון. את ההתחלה. את הניסיון. שתפי בתגובה

אם הגעת לכאן – יש סיכוי טוב שאת אוהבת לסרוג. ויש גם סיכוי טוב שאת אוהבת אנשים. או שקט. או שיחה טובה. או יצירה שיש בה גם חופש וגם מבנה. או את הרגע הזה שבו פתאום משהו מסתדר – בדוגמה, וגם בראש. סריגה מקומית נולדה מתוך האמונה שסריגה היא לא רק תחביב, אלא דרך חיים. מרחב שמחבר בין מחשבה לתנועה, בין לבד ליחד, בין יצירה ליומיום.    אני כאן כדי לאסוף את כל מה שיפה, עמוק, מצחיק ומסקרן בעולם הסריגה – בעברית.  בלי קיצורים, בלי התנשאות, רק שפה ברורה, תשומת לב, והזמנה להיות חלק ממשהו קרוב.