חודש של התחלות: על הקושי והיופי שבעמדת המתחילה

תודעת המתחילה

אנחנו מסכמות את חודש ינואר, חודש שהוקדש כולו להתחלות. לרוב, כשאנחנו חושבות על "התחלה", עולים לנגד עינינו יעדים, תוכניות ודף נקי. אך בפועל, התחלה היא קודם כל עמדה נפשית: המוכנות לשהות במקום שבו אנחנו עדיין לא יודעות, עדיין לא מדויקות, וזקוקות לזמן כדי לגדול.

המרדף אחרי התיקון

בסריגה, המפגש עם עמדת המתחילה יכול להיות מאתגר במיוחד. אני פוגשת לא מעט סורגות בראשית דרכן שמתבוננות בעבודה שלהן בעין ביקורתית ובמבט נוקב. כל תך נבחן בזמן אמת: שורת שמאל שיוצאת מעט רופפת, העין הראשונה בשורה שנראית גדולה מדי, או הסולם המוכר בנקודת החיבור של המסרגות העגולות.

בעידן הנוכחי, בו הגישה לתוכן מצולם נמצאת בקצות האצבעות, הבחירה המיידית של מתחילות רבות היא לנסות "לתקן" ללא הרף. עוד טכניקה, עוד שיטה, בזכות סרטון שמבטיח דיוק ומהירות. אך כאשר הצפייה בפתרונות מצטברת, הסריגה עצמה נדחקת הצידה. המרדף אחר פתרון לכל סטייה עלול להפוך את המלאכה לפעולה לוגית ומתוחה, במקום למלאכת יד שיש בה קצב, נשימה והנאה.

כוחה של למידה קשובה

כשאני נזכרת בימים שבהם למדתי לסרוג, החוויה הייתה שונה. למדתי לבד מתוך ספר; לא היה לי למה להשוות. לא היו סרטונים שהגדירו כל ניואנס כבעיה שדורשת מענה מיידי והציעו פתרונות בזק. היו רק הידיים שלומדות לנוע, חוט יפה, וזמן.

המושג Beginner’s Mind, תודעת המתחילה, מתאר בדיוק את היכולת לגשת ללמידה בסקרנות ובחמלה. הפסיכולוגית אלן לנגר (Langer) מאוניברסיטת הרווארד מדגישה במחקריה על "למידה קשובה" (Mindful Learning) כי למידה אמיתית מתאפשרת כשאנחנו שוהות בתוך התהליך מבלי לקטלג כל פעולה כטעות. לפי לנגר, כשהקשב מופנה להתנסות עצמה במקום לשיפוט שלה, המיומנות מבשילה בצורה טבעית ועמוקה יותר.

ללמוד דרך הגוף

סריגה היא מיומנות מוטורית, זו למידה של הגוף דרך חזרתיות. חוקרי הלמידה פיטס ופוזנר (Fitts & Posner) תיארו את השלבים של רכישת מיומנות, מהשלב הקוגניטיבי, שבו יש מודעות גבוהה לכל פרט, ועד לשלב שבו התנועה מתייצבת והגוף פועל מתוך זיכרון תנועתי. הם מתארים תהליך הדרגתי, שבו הדיוק נבנה דרך רצף של פעולות.

בעולם הריצה ראיתי יותר חמלה עצמית. רצה בתחילת דרכה יודעת שהיא לא ספורטאית עילית. היא לא מנתחת כל נחיתה של כף הרגל על הקרקע, כל צעד וכל דריכה; היא פשוט יוצאת לדרך, אימון אחר אימון. היא מרגישה בגוף איך הסיבולת והמהירות נבנים בהדרגה בזכות התנועה החוזרת.

המחקרים של שמידט ווולף (Schmidt & Wulf) מראים שמיקוד פנימי ביקורתי – כלומר, הניסיון לשלוט במודע בכל תנועה קטנה של האצבעות – למעשה מפריע לגוף. כשאנחנו מנתחות כל תנועה, אנחנו קוטעות את הרצף הטבעי. לעומת זאת, כשאנחנו מאפשרות לתנועה פשוט לקרות, המוח והידיים לומדים לסנכרן את הפעולות ביניהם בצורה יעילה יותר. המיומנות נבנית מתוך החזרתיות והשטף, ולא מתוך הניתוח המחשבתי.

הדיוק הוא תוצאה, לא נקודת מוצא

הדרך להשתפר בסריגה עוברת בעשייה מתמשכת. זו מלאכת יד, וביסודה יש תנועה, לא שלמות. שורת שמאל רופפת היא שלב בלמידה ולא תקלה. הדיוק הוא לא נקודת ההתחלה אלא תוצאה של זמן, של חזרתיות, של רצף. ככל שניתן לידיים להמשיך לסרוג, כך היכולת נטמעת בשרירים.

ההזמנה שלי לסורגות מתחילות, ולכל מי שנמצאת בתחילתו של משהו חדש, היא לרכך מעט את המבט הביקורתי. אפשרו לידיים לסרוג וללמידה להתרחש דרך התנועה. עם הזמן, המיומנות נבנית והביצוע המדויק יגיע.

אם תרצי להעמיק כאן עוד רגע, אני מזמינה אותך לתרגול קטן ומעניין. 

כתבתי תרגול קצר ומוגדר, שמאפשר להתנסות בתודעת מתחילה בסריגה שלך, ולבחון תגובה חדשה לרגע בו עולה הביקורת והדחף לעצור מתחזק.

תודעת המתחילה – תרגול דרך הידיים

₪24.00

רוצה את התרגול

מקורות

Fitts, P. M., & Posner, M. I. (1967). Human performance. Brooks/Cole.

Langer, E. J. (1989). Mindfulness. Addison-Wesley.

Langer, E. J. (1997). The power of mindful learning. Addison-Wesley.

Schmidt, R. A., & Wulf, G. (1997). Continuous feedback is detrimental to learning. Psychonomic Bulletin & Review, 4(1), 91–96.

Wulf, G. (2013). Attentional focus and motor learning. International Review of Sport and Exercise Psychology, 6(1), 77–104.