לסרוג מסוגלות

לפעמים כל מה שצריך זה לא “ביטחון עצמי”, אלא תעוזה קטנה. לא להבין הכל, לא להרגיש מוכנה, ובכל זאת להתחיל.

לפתוח דוגמת סריגה. להיתקל בקיצורים מוזרים. להתבלבל. לעצור. לשאול. לנסות. לטעות. לפרום. לנסות שוב. דווקא ברגעים האלה, כשאנחנו מוכנות להיות לא מושלמות בהתחלה, נבנה משהו חשוב יותר מביטחון: נבנית מסוגלות.

זה מונח שמופיע הרבה בשיח של פיתוח אישי – confidence–competence loop: מעגל שבו כל ניסיון בונה יכולת, וכל יכולת מחזקת ביטחון, וכך הלאה.

אבל כדי להיכנס למעגל הזה, אנחנו צריכות להסכים לדבר אחד: להתחיל גם כשאנחנו עוד לא טובות בזה. להסכים להיות מתלמדות. לטעות. להתבלבל. לא להבין – ולהמשיך לנסות. זו לא חולשה – זו הדרך היחידה ללמוד. וכשאנחנו עושות את זה שוב ושוב, לא רק בסריגה, אנחנו מפתחות מיומנות עוד יותר עמוקה: הידיעה שאפשר ללמוד כמעט כל דבר, אם מוכנות להתחיל בלי שלמות. הידיעה הזאת, שהיא לא “ביטחון עצמי מולד”, אלא ביטחון נרכש דרך עשייה, משנה את כל הגישה לחיים. 

אז לא, את לא חייבת להבין הכל מהשורה הראשונה. את רק צריכה להסכים להתחיל. כל דוגמת סריגה היא תרגול של מסוגלות. כל טעות היא עוד שורה בכישורים שלך. וכל עין ולולאה הן תזכורת: את יכולה.