התחלות

“יש לי שתי ידיים שמאליות, את מאמינה שזה אפשרי?”

כך התחילה השיחה שלי היום עם מישהי ששוקלת להצטרף לשיעורי סריגה. היא שאלה: “תוך כמה זמן אצליח להגיע לתוצר ראוי?” עניתי לה שאנחנו לא מכירות, אבל אני מאמינה שכן, זה אפשרי. כי אני לא באמת חושבת שיש “ידיים שמאליות”. יש ידיים מנוסות ויש ידיים מתלמדות.

התמודדות עם תסכול

יש נשים שמגיעות בלי שום יכולת לשאת תסכול או כישלון. כמו אישה אחת בהוסטל שבו אני מתנדבת. היא החזיקה את המסרגות, התחילה להזיע ולהתעצבן. תוך פחות מדקה היא זרקה הכול ויצאה לעשן. היא לא חזרה. לעומת זאת, יש נשים אחרות שמבינות שכדי להגיע ליעד, הן נדרשות לסבלנות לתהליך. הן משקיעות זמן ומאמץ.

הנכונות ללמוד

חזרתי אל המתעניינת. לדעתי, מה שיקבע את הקצב ואת ההצלחה שלה הוא הנכונות להיות במקום של תלמידה. לנסות, לטעות, ולהמשיך. להבין שהתוצר הראשון לא יהיה כמו שדמיינה, אבל הוא יהיה התחלה. השני יהיה כבר קצת יותר טוב, והשלישי אפילו יותר. מי שמקבלת שהדרך ארוכה ודורשת השקעת זמן, מצליחה. וזה תקף, כמובן, בכל תחום שנרצה ללמוד.

בתמונה: עגלה מתוקה שפגשתי בריצת השטח שלי אתמול, עושה את צעדיה הראשונים.