כוחה של פעולה קטנה להזיז הרים

מדהים איך העומס הנפשי שאנחנו חיות בו מחריף מדי יום. אין הפוגה והתחושות מתנדנדות בין חוסר אונים להתשה. הרבה דברים מרגישים גדולים מדי, רחוקים מדי, לא בשליטתנו.

בתוך זה, נזכרתי במישל אובמה, ואיך בתקופה של חרדה, חוסר ודאות ועומס רגשי, מצאה את עצמה מתחילה לסרוג. זה קרה בתחילת הקורונה. היא היתה בבית, וכמו כולנו היתה דבוקה לחדשות, ולא הצליחה לעשות דבר וחצי דבר בסערת רגשות. ופתאום, בלי שום תכנית מסודרת, היא הזמינה לעצמה מסרגות וספר לימוד סריגה מאמזון והתחילה ללמוד לסרוג. פשוט כי הייתה צריכה שקט בראש.

כשהיא התחילה לסרוג, היא מצאה את מה שהיתה זקוקה לו. לא פתרון לבעיות הגדולות שעמדו מולה. לא השראה יצירתית גדולה. רק תחושת שליטה במשהו מוחשי שנח על הברכיים שלה. “לא מגיעים לשום מקום בלי לסרוג עין ועוד עין ועוד עין. והבד שנוצר לי על הברכיים – זה מה שיכולתי לשלוט בו. וזה החזיר לי שקט.” היא אמרה בראיון לדיוויד לטרמן.

ומכאן נולד מסר גדול יותר: “כשאנחנו מסתכלות על בעיה גדולה מדי, קל לוותר מראש. לחשוב שזה נושא גדול מדי עבורנו. שזה בלתי אפשרי. אבל שינוי, ממש כמו סריגה, קורה צעד־צעד. פעולה יומית קטנה. ואם רק נמשיך, נמצא את עצמנו בדרך לפסגה.”

וזה לא חייב להיות סריגה. זו יכולה להיות כל פעולה: ציור. כתיבה. תיקון. בישול. קליעת סלים. בנייה. כל דבר שמעביר אותנו מבהייה לעשייה ומשיתוק לתנועה. “כשאנחנו יוצרות, אפילו משהו קטן, אנחנו נזכרות: יש לנו כוח. גם כשנדמה שאין לנו שליטה על כלום, יש משהו שאפשר להחזיק בידיים. והעתיד, למרות איך שהוא מרגיש, עדיין בידיים שלנו,״ היא סכמה.

אז אם הימים האלה שוחקים אותך, אל תנסי לפתור הכל. פשוט תבחרי פעולה אחת. קטנה. מוחשית. אפשרית. זה כל מה שצריך כדי להתחיל. זה כוחה של פעולה קטנה. אם ניתן לה מקום, היא התחלה של שרשרת פעולות שיכולה להזיז הרים.

באיזו פעולה את בוחרת להתחיל את השבוע? אני האזנתי שוב לספר של מישל אובמה The Light We Carry (תורגם לעברית ״האור שבתוכנו״) והטבעתי את כל פחדיי בצווארון הגולף של הסוודר הירוק שלי, שהמתין לי בסבלנות ממרץ.

לראיון המלא עם מישל אובמה

בתמונה: הסוודר הירוק שלי מתקדם