על טעויות בסריגה, פרימה ותחושת נצחון

בתחילת מאי, סרגתי זוג גרביים מגליל יפהפה בצבעי מדבר, מתנה עבור חברה טובה טובה שלי. אדייק ואוסיף, שזה אמור היה להיות פרויקט מהיר ופשוט, מכיוון שהגליל עצמו, כבר נסרג במכונת סריגה. כל מה שנותר לי היה לגזור לשני חלקים, להעלות עיניים עבור האצבעות, העקב והריבינג (פטנט). וזה באמת טס.

רק כשהגעתי לצלם את הגרביים, שמתי לב שהפס הכתום באחת מהן רחב הרבה יותר מהגרב השנייה. זו היתה נקודת חיבור של שני גלילים של חוט ולא שמתי לב. התבאסתי שסרגתי על אוטומט, למרות שזו קצת מהות הסריגה של זוג גרביים מגליל שנסרג במכונת סריגה - סריגה שהיא מיינדלס.

ברגע של תסכול של ״איך שטות כזו קרתה לי״, ביקשתי עצה מחברות קבוצה בפייסבוק. היו דעות לכאן ולכאן: להשאיר ולחגוג את אי-הסמטריה, וחלק הציעו לפרום ולסרוג מחדש, כי מתנה צריכה להיות מדויקת. אבל אני בעצמי לא הצלחתי להחליט. הרגש היה גדול מדי… אז הנחתי את הגרביים בצד, וסרגתי בינתיים זוג נוסף מהשאריות.

אחרי שבועיים, כשהרגשות קצת הצטננו, הרגשתי שאני יכולה להסתכל על הגרביים בעיניים חדשות. פתאום זה הרגיש פחות דרמטי, ויותר טכני: מה שנותר לי לסיום הוא לפרום 6-7 סנטימטרים, עד הפס הכתום הרחב מדי, לגזור את שארית החוט הכתום ולסרוג מחדש את שארית הגרב והריבינג. משימה מאוד אפשרית ומתאימה בזמן צפיה בהרצאה בזום.

בחג השבועות אחר הצהריים, ברגע קטן לעצמי, סיימתי לטמון גם את כל זנבות החוטים, עשיתי בלוקינג – ומצאתי את עצמי עם ארבע גרביים מושלמות שצריכות רק כמה תמונות סיום! ההצלחה הקטנה הזו נתנה לי דחיפה. עם המומנטום הזה, שלפתי שוב את הסוודר הכחול, שהיה תקוע כבר המון זמן על אי-השרוולים בגלל טעות בשרוול, והצלחתי להתקדם בו בכמה סנטימטרים טובים. עפתי על עצמי - אני מלכה!

בסוף, זו תזכורת חזקה בשבילי (ואולי גם בשבילך):

לפעמים המשימה הקטנה ביותר – לפרום, לגזור, להטמין זנבות – היא הדחיפה הראשונה שמתחילה את אפקט הדומינו: כמו אבן קטנה שמזיזה את כל השאר קדימה.

התגברתי!

אילו פרויקטים קטנים מחכים לך שתתני להם דחיפה? שתפי אותי!