סינדרום הגרב השניה ואסטרטגיות להתמודדות

גרב אחת היא פריט סרוג שלם, יש לה עקב, יש לה בהונות, היא גמורה מכל בחינה. ובכל זאת, היא חסרת שימוש. בלי התאומה שלה היא חסרת תוחלת ובלתי לבישה... כדי באמת ליהנות ממנה, חייבת להגיע גם התאומה. וכאן מגיע האתגר שמכירות רבות מאיתנו: סינדרום הגרב השנייה. ההתלהבות הראשונית כבר נגוזה, הסקרנות התפוגגה, ומה שנשאר הוא לשחזר בדיוק את אותו תהליך בשנית. עבור מי שקשה לה לחזור על אותו הדבר פעמיים, זה יכול להרגיש כמו קיר בלתי עביר.

אבל יש גם מי שמוצאות נחמה דווקא בחזרתיות. סורגות שנהנות מהקצב הקבוע של ריבועים לשמיכה, בובות זהות לתרומה, או מפריטים שמכפילים את עצמם בלי סוף. בשבילן, המנגינה החוזרת היא שלווה, לא שעמום.

סינדרום הגרב השניה מכה שוב

אם את כמוני, ולפעמים את זונחת גרב אחת בצד... הבאתי כאן כמה אסטרטגיות שמבוססות על מחקרים פסיכולוגיים בנושאי על התמדה והרגלים:

1. לחשוב בקטן

אל תחשבי על “עוד גרב שלמה”, אלא רק על החלק הקרוב: כמה סיבובים לסיום הפטנט, לסיים את העקב, להגיע לבהונות. סקירה גדולה של החוקר Singh ועמיתיו (2024) בחנה עשרות מחקרים על יצירת הרגלים. הם מצאו שהרגלים נבנים בהדרגה על ידי חזרות קטנות וקבועות ושהסיכוי להתמיד עולה משמעותית כשהמשימה מחולקת לצעדים ברורים וקטנים. כלומר – כשאנחנו מסתכלות על יעד קרוב ומיידי ולא על כל ההר.

2. לשנות את השיחה עם עצמך

במקום “אוף, שוב אותה עבודה”, לנסח לעצמי מחדש: “אני כבר יודעת איך הגרב בנויה, אז הפעם זה יתקדם יותר מהר”. החוקרת ווד ועמיתיה (Wood, 2023) חקרו איך נוצרים הרגלים יומיומיים – כמו פעילות גופנית או אכילה בריאה – וגילו שהרגל מתבסס כשאנחנו תופסות פעולה מסוימת בהקשר חיובי. אם אנחנו נותנות לפעולה משמעות חיובית יותר – למשל לראות בה גילוי של מיומנות ויכולת – הקישור הזה נבנה מהר יותר והפעולה הופכת אוטומטית יותר.

3. לתת לעצמך בונוס קטן

קפה טוב, פרק בסדרה, או שוקולד – אחרי שסיימת לסרוג חלק משמעותי בגרב.

החוקרת Heiby (1984) בדקה איך אנשים מתגמלים את עצמם אחרי משימות יומיומיות ומצאה שאנשים שלמדו להשתמש ב”חיזוק עצמי” (self-reinforcement) הצליחו להמשיך בהתנהגות לאורך זמן, גם כשלא היה מי שיחזק אותם מבחוץ. כלומר, תגמול עצמי הוא כלי מבוסס מדע ולא רק פינוק 😀

4. להכניס משחקיות

פס צבעוני בחלק העליון, סמן חדש, או אפילו להתחיל זוג נוסף במקביל כדי לשבור את השעמום.

החוקר Harris ועמיתיו (2019) בחנו התמדה בפעילות גופנית אצל אנשים שנרשמו לחדר כושר. הם גילו שאצל אנשים שבחרו בחידוש קטן, כמו שינוי במכשירים או גיוון כלשהו בשגרת האימון, ההתמדה היתה גבוהה בהרבה. ההסבר הוא שהמוח מגיב טוב יותר לשילוב בין חזרתיות מוכרת ובין גירוי חדש. בסריגה, ובמיוחד בסריגה של גרב, זה בדיוק המקום לשחק עם צבע או טכניקה קטנה.

5. ליצור הקשר קבוע

לסרוג את הגרב השנייה תמיד באותו זמן או מקום, נניח כל ערב על הספה עם ספל תה.

החוקרת ווד ועמיתיה (Wood, 2023) מראים שהרגלים מתבססים כשפעולה מסוימת מחוברת להקשר יציב: סביבה, שעה, או טקס קטן. אז אם תעשי את אותה פעולה שוב ושוב באותו מצב, המוח ילמד “להפעיל” את ההרגל כמעט באופן אוטומטי – בלי מאמץ מודע.

6. להיזכר למה בכלל

בסוף, גרב אחת היא יפה אך מיותמת. זוג שלם הוא פריט שמיש שמעניק חום, נוחות וניצחון קטן.

המחקרים על מוטיבציה של ווד ועמיתיה (Wood, 2023) מראים שככל שהמטרה הסופית ברורה וחשובה יותר בעיני האדם – כך הסיכוי להתמיד עולה. כלומר, עצם הדמיון של הגרביים השלמות והלבישות וההנאה שכרורכה בכך, מחזק את המוטיבציה להמשיך לסרוג גם כשבאמצע הדרך החשק צונח.

מקווה שהאסטרטגיות האלה יעזרו לך לצלוח את הקושי ולסיים בתחושת הישג! ואולי הגרב השניה היא בעצם לא ״בעיה״ אלא הזדמנות לתרגל התמדה, למצוא קצב חדש ולפתח יכולת בניית הרגלים וכושר התמדה...? 🤔 

מקורות

1. Singh, B., Murphy, A., Maher, C., & Smith, A. E. (2024). Time to form a habit: A systematic review and meta-analysis of health behaviour habit formation and its determinants. Healthcare, 12(23), 2488. https://doi.org/10.3390/healthcare12232488

2. Heiby, E. M. (1984). The effects of training in self-reinforcement and reward on depressive behavior. Behavior Therapy, 15(3), 305–314. https://doi.org/10.1016/S0005-7894(84)80055-6

3. Harris, J., Shahrabani, S., & Davidson, J. (2019). Habit formation and activity persistence: Evidence from usage of exercise equipment. Journal of Economic Behavior & Organization, 164, 253–268. https://doi.org/10.1016/j.jebo.2019.06.014

4. Wood, W., Rünger, D., & Verplanken, B. (2023). Habit in personality and social psychology. Personality and Social Psychology Review, 27(4), 311–335. https://doi.org/10.1177/10888683231174516