ברק איתן: סורג את הדרך למטוס אל על

ברק איתן

ברק איתן, בן 29, עובד בתחום הסייבר כבר למעלה מעשור. הוא הגיע לסריגה בשנה האחרונה, אחרי שחבר סיפר לו שגם הוא סורג. ברק קנה ערכה בלי לדעת בדיוק מה צריך, והתחיל ללמוד יחד עם אמו.

הסריגה מאפשרת לו לתת גוף לדמויות שחיות בדמיון שלו. הוא מתקדם מפרויקט לפרויקט, ממציא, מאלתר ואוסף את המיומנויות שיידרשו לו כדי להגיע ליעד הגדול: מטוס אל על סרוג, מציאותי עד הפרטים הקטנים.

ספר על עצמך קצת.

״אני ברק איתן. אני בהייטק בתחום הסייבר כבר למעלה מעשור. בשנה האחרונה בדיוק נפרדתי מחברה שלי וחיפשתי משהו לעשות. בת דודה שלי עושה סורגת אמיגורומי וראיתי כל מיני עבודות שלה. חשבתי, ׳אין מצב שאני יודע לעשות דבר כזה, וגם סריגה זה של נשים כזה׳. ואז פתאום אחד החברים אמר לי שהוא גם סורג. אמרתי, ׳רגע, גם גברים יכולים לסרוג?׳ זה היה לי משהו חדש. אז אמרתי, ׳טוב, בוא ננסה׳.״

״גם בדיוק לאמא שלי התפנה הרבה זמן, אז קניתי ערכה מטמו. לא ידעתי בדיוק מה לקנות, קניתי משהו רנדומלי. לימדנו אחד את השני ולאט לאט זה התפתח.״

איך התחלת לסרוג?

״עקבתי אחרי ההמלצות של האנשים שאמרו לי איך להתחיל לסרוג. ממש התחלתי מ foundation chain, משרשרת בסיסית, ואחרי שראיתי שהצלחתי לעשות שרשרת זה ממש הגניב אותי. אמרתי, ׳איזה כיף, אני יכול לעשות את זה יותר בקלות׳. אז התקדמתי ל-single crochet, לעשות שורות, ואז התקדמתי לכל השאר, ל-half double, ל-double crochet, ל-triple. הצלחתי לעשות דברים קטנים כמו לב, כמו עיגול, ואז עשיתי איזשהו לווייתן קטן ותמנון. התמנון זה תמיד מה שהכניס אותי לסריגה בכלל.״

״התחלתי להזמין גם ערכות. אני מאוד מאוד אוהב ערכות. התחלתי לנסות patterns שהם כתובים ולא רק בסרטונים. שם באמת אכלתי הרבה מה-patterns הכתובים, כי כל אחת כותבת בסטנדרט אחר ואין איזושהי אחידות. Don't trust the pattern, מה שנקרא. תמיד יש טעות גם ב-pattern וצריך לתקן ולהבין איפה הטעות. שם עשיתי מלא טעויות. לא הבנתי איך לפרש את המשהו הכתוב למשהו ויזואלי. לאט לאט התקדמתי ועשיתי עוד פרויקטים ועוד פרויקטים, ויש לנו בבית סלסילה, ערימה כזו של פרויקטים שאני ואמא עושים״.

מה אתה מוצא בסריגה שאתה לא מוצא בתחביבים אחרים?

״אני מאוד מאוד יצירתי ויש לי דמיון פורה. תמיד אני חושב על כל מיני דמויות ותמיד רציתי להביע את זה, בין אם זה למשחקים, בין אם זה לסרטים. ניסיתי ליצור וניסיתי המון במידול בתלת ממד. לקחתי מלא קורסים והייתי עושה מלא דברים בתלת ממד. פשוט המודלים שלי לא היו יוצאים כמו שאני רציתי. פיסול, ציור, ניסיתי כל מיני דברים וגם פחות זרם לי. מה שאני אוהב בסריגה זה שזה מאפשר לי בעצם סוג של הדפסת תלת ממד. זה מאפשר לי ליצור, לתת חיים לדמיון שלי. יש באמת אינסוף אפשרויות לערבב צבעים, לעשות דמויות שכאילו קמות לתחייה מהדמיון שלי.״

״יש לי כבר תור של עשרה פרויקטים קדימה. אני ממש מנהל תור בראש לפי חשיבות. מה שדוחף אותי זה שאני באמצע משהו ואני מחכה לסיים אותו כבר בשביל לעבור לפרויקט הבא.״

לאן אתה רוצה להגיע עם הסריגה?

״ה-end goal שלי בסופו של דבר, בכל התהליך שאני עושה עם עצמי בסריגה בשביל להשתפר, זה באמת ליצור patterns וליצור את הבובות. תמיד אני רואה סביבי דברים וחושב ׳את זה אני רוצה לסרוג, ואת זה אני רוצה לסרוג׳. ראיתי את הציור של סבא שלי ואמרתי, אני רוצה לסרוג את זה בתלת ממד, לעשות מזה בובה.״

״אני חולה על מטוסים. מתי שאני אהיה מספיק טוב, אני רוצה ליצור מטוס של אל על, אבל הכי מציאותי שיש. אני לוקח פרויקטים בשביל ללמוד מפה חלק וממשהו חלק: מפה איך לעשות את הדבר הזה, ופה איך להחליף צבעים, ופה איך לעשות קונוס. כל המטרה של זה בסופו של דבר זה בשביל ליצור מטוס של אל על. Once אני אצליח לעשות את זה, הגעתי לרמה הכי גבוהה של סריגה שאני יכול להגיע. אבל מטוס גדול, מטוס אמיתי, ומדויק עד לפרטים הכי קטנים.״

מה הפרויקט שאתה הכי גאה בו?

״יש לי מלא פרויקטים שאני גאה בהם. אחד הפרויקטים הוא פרויקט בין הראשונים שלי. אמא שלי עברה ניתוח, אז הזמנתי ערכה של ארנב כזה חמוד עם לב. היא הייתה עשרה ימים באשפוז, של התאוששות אחרי ניתוח, וסיימתי שם את הפרויקט. סרגתי אותו נטו בזמן שהייתי איתה, בזמן שהתאוששה, במשמרת שלי עם אמא. זה הפרויקט שאני הכי גאה בו, נראה לי. אני גאה בעיקר בדברים שאני ממציא. אני ממציא המון דברים, דברים קטנים שכל פעם משתפרים עם הזמן.״

תן לי דוגמה לפרויקט שהמצאת בעצמך.

״מצאתי איזשהו זר פרחים, בוקה כזה קטן, ועל הבוקה עצמו רקמתי, סרגתי 'סבא'. זה היה אילתור שלי לחלוטין. עשיתי צ'יינים על הבוקה עצמו וזה יצא ממש טוב. רקמתי את זה בסריגה ויצא 'סבא' מהמם. יצא לי לתת לו את זה שבועיים לפני שהוא נפטר. הגעתי לבקר אותו בבית חולים והוא ראה את זה. זה שימח אותו מאוד. זה עדיין נמצא אצלי במשרד.״

״יש לי חבר שיש לו כלבה בשם קוי, מלטזית קטנה. אמרתי לעצמי, ׳טוב, מה אני אקנה לו למתנה ליום הולדת?׳ אנחנו מכירים למעלה מעשור. מתנות פיזיות כבר התיישנו. אז אמרתי, ׳טוב, בוא נסרוג לו את הכלבה שלו׳. הסתכלתי ביוטיוב, קפץ לי איזשהו סרטון של מלטז וסרגתי אותו. הוא יצא לי ממש ממש מושלם. כמעט מושלם, בתפירה אני עדיין קצת מסתבך, כי דווקא בזה אין מספיק tutorials ואין מספיק הסברים.״

מה אתה עושה כשלא מצליח לך?

״אני מאוד פדנט. דווקא באמיגורומי צריך לספור את הכל. אני סופר איזה עשר פעמים, אבל יש פעמים שאני מפספס ואז אין לי כוח לפרום. אז אני פשוט מתקן את זה עם increase או decrease. זה יוצא קצת פחות טוב ואז אני קצת מתבאס על זה, אבל אני מעדיף להשאיר את זה ככה מאשר להתחיל את הכל מחדש.״

איך הסביבה מתייחסת לסריגה שלך?

״וואלה, הם זורמים רצח. בזכות זה שיש פה סביבה מאוד מאוד תומכת, זה משהו שגרם לי מאוד להמשיך עם הסריגה. יש לי פה הרבה אנשים שסורגים. זה שאני ביחד עם שליו מחזק פי מאה את הרצון שלי לסרוג, כי יש מישהו שאני עושה איתו את זה והוא חבר קרוב. אני מראה לאנשים את העבודות שלי והם מאוד מאוד מתלהבים. אומרים, ׳יואו, איזה מגניב, איזה מוכשר׳.״

פגשת סטיגמות או ביקורת?

״האמת לא. כן באסה לי שאני מרגיש שאני לא יכול לספר את זה על ההתחלה, כשאני מציג את עצמי לאישה דווקא, כי זה נחשב משהו נשי. אז הן חושבות כאילו יש לי יותר מדי תכונות נשיות, אבל זה לא נכון. זאת הסטיגמה היחידה. אז אני מחכה לזמן הנכון. אני לא מציג את זה ישר כתכונה העיקרית שלי, יש לי עוד תכונות, ברוך השם. כשאני מבין שיש בחורה רצינית ושהיא מוכנה לקבל אותי, אז אני לאט לאט מראה את כל התחביבים שלי, וזה התחביב העיקרי.״

״זה קצת מבאס. חשבתי שנשים יאמרו להפך, שיש איזשהו גבר שהוא יצירתי ולא כמו כולם. זה באמת בגלל הסטיגמה של הנשיות של הסריגה, שלא כל כך מוכר שיש גברים שסורגים. הייתי רוצה שבפרופיל, תחביב סריגה יהיה משהו שמוסיף, תחביב שהוא לא סטנדרטי. לא רק כדורגל, כדורסל, כדור-אמו. זה משהו מיוחד.״

מה אפשר לעשות כדי להביא יותר צעירים לעולם הסריגה?

״אני מאוד אוהב לקדם דברים. אני מחפש איך לעשות אירוע של סריגה כזה, אולימפיאדת הסריגה. שיהיו משחקונים ופרסים. שגם אנשים שלא מכירים את עולם הסריגה יוכלו להגיע לשם ולהכיר את העולם הזה. זה משהו שאני מאוד רוצה לתכנן ולעשות, אני מקווה שזה מתישהו יצא לפועל.״

לאן אתה שואף לפתח את הסריגה שלך?

״התלת ממד מאוד מושך אותי, אבל קניתי שתי מסרגות כבר ואני מאוד מאוד רוצה להתחיל גם עם זה, כי אפשר לעשות עם זה עוד דברים וזה פותח עוד אופציות. מה שקשה לי עם הסריגה שזה רפטטיבי. לפעמים יש לי דברים שאני רוצה לעשות אותם, ודברים שהם רפטטיביים זה מחרפן אותי קצת, אז לוקח לי זמן. מה שאני אוהב באמיגורומי זה שהוא תמיד משתנה וגדל וקטן.״

״אני גם תופר. יש לי מכונה, לקחתי קורס תפירה של בגדים. עשיתי לעצמי מכנס, ואני יוצר שמלה לאמא שלי שגם עיצבתי אותה לבד. ראיתי אותה בסרט, אז אמרתי, ׳יאללה נו, בוא נעשה אותה׳.״

נשמע שהסריגה קיבלה מקום משמעותי בחיים שלך

״כן, זה מה שמרכז אותי. מה שאני אוהב בסריגה זה שזה מרכז אותי. אני נכנס ל-zone. אני לא יכול לעשות שני דברים במקביל. כשאני בסריגה אני מאוד מרוכז ביצירה, בספירה, בלהגדיל, להקטין, לראות פתאום את הדמות קמה לתחייה. סריגה זה מזון לנשמה. גיליתי את זה ממש בפוקס. אנשים רואים אותי ושואלים, ׳יואו, איך עושים את זה? תלמד אותי׳. אני מאוד שמח ללמד, לתת טיפים ולעזור לאחרים. במקום שלי יש community, מצומצם אבל כזה שנותן לי להמשיך״.

עדכון מה 29.7

״אני גם אשמח אם תוכלי להכניס את קישקשתא לכתבה. הוא היצירה שאני הכי גאה בה עד עכשיו כי זה הדבר הראשון שיצרתי מהראש.״ ״היה לי העונג להעניק היום לנירה רבינוביץ׳ מתנה ליום הולדתה העברי. זה גם הפרויקט הראשון שהמצאתי ללא pattern, היא בדיוק סיפרה שהיא משתתפת בהצגה לזכר הילדות עם קישקשתא ודמויות נוספות של החינוכית באוגוסט בחיפה.״

בטח.

עקבי אחרי ברק

באינסטגרם

הכתבות במגזין מתחילות הרבה לפני הכתיבה - בקריאה, ראיונות ובדיקת מקורות. זה חלק משמעותי בעבודה שאני אוהבת מאוד.