״בא לי להיות מגניבה כזאת עם גופייה שסרגתי״

יאבו, בת 25 מבני ברק, חזרה לסריגה אחרי הצבא ולמדה מהאינטרנט. היא סורגת במסרגה אחת, יוצרת בובות, מחזיקי מפתחות, תיקים ופריטי לבוש, ומחפשת את הדרך להמשיך להתפתח ולבטא את עצמה דרך הסריגה.

יאבו

איך הגעת לסריגה?

"לימדו אותי לסרוג כשהייתי בת ארבע עשרה או שתים עשרה, אני לא זוכרת, ואז זנחתי את זה. נראה לי שזה פחות עניין אותי באותו זמן. אני גם לא זוכרת איך הגעתי לסריגה שוב. זה מהדברים האלה שאתה לא יודע איך אתה מתחיל, אבל זה הופך להיות משהו שאני נהנית ממנו."

"אני יודעת שזה קרה אחרי שהשתחררתי מהצבא. משום מה רציתי להתחיל לסרוג, אמרתי, ׳אוקיי, בסדר, יאללה׳, ופשוט התחלתי לסרוג. הכול למדתי מהאינטרנט."

באיזו שפה?

"באנגלית. בעברית אני לא מכירה, וגם כל הטרמינולוגיה בעברית היא כמו ג'יבריש בשבילי. אם תגידו לי single crochet ו-two chains או משהו כזה, את זה אני אבין. אבל חוץ מזה שאני יודעת שעיניים זה chains, אני לא יודעת לסרוג בעברית."

"אני סורגת עם מסרגה אחת. ניסיתי ללמוד עם שתי מסרגות, זה קצת קשה לי. הרגשתי שאני צריכה לדעת את הבסיס, את כל ה-basic stitches. ברגע שהבנתי שהכול מורכב ממשהו אחד בסיסי, התחלתי לעשות יותר פרויקטים. אבל חשוב לי לומר, זה לא שכל יום אני סורגת."

"נגיד עכשיו יש לי פרויקט שאני צריכה לתת למישהי מהעבודה ואני די מתעצלת לעשות אותו. בהתחלה, כשיש משהו מורכב וקשה, זה מרתיע. אני אומרת, 'טוב, כשיהיה לי יותר כוח אז אני אתעסק בזה'. אחר כך אני אומרת, 'טוב, אני לא יכולה לדחות את זה יותר מדי, אני חייבת לשבת על זה'."

וכשאת יושבת עם הפרויקט, את מגלה שזה בעצם אפשרי?

"זה מצליח עד שאני קולטת שרגע, זה לא דומה למה שאני רואה בסרטון. זה אחד הדברים שלפעמים מקשים, שלא הכול יוצא לי בדיוק כמו שאני רואה שהבן אדם מולי עושה. אני אומרת, 'רגע, אני עושה בדיוק אותו דבר כמו שהיא עושה בסרטון. למה זה יוצא לי עקום?'"

יש לך עם מי להתייעץ כשזה קורה?

"יש לי חברה שהיא זו שהכניסה אותי לקבוצה, והיא מבינה בלסרוג יותר ממני. לפעמים אני שואלת אותה, אבל לרוב אני פשוט פורמת ועושה שוב. לפעמים זה יוצא דומה, ויש פעמים שזה מספיק כדי לעבור הלאה."

מה סרגת לאחרונה?

"לקראת שבועות רציתי להכין לכל אחד משהו חמוד מסריגה. זה היה אחד הפרויקטים שהרגישו לי כמו manufacture. ממש הייתי צריכה להיות כמו מפעל קטן: לקנות את כל החומרים ולהכין מחזיקי מפתחות. אני לא כל כך טובה בניהול זמן וגם יש לי קשב וריכוז, אז לפעמים זה התנגש. חשבתי שלא ייקח לי יותר משלושה או ארבעה שבועות ושמתי לב שזה לקח לי יותר זמן. אני שמחה שהתחלתי שלושה שבועות לפני, כי אם הייתי מתחילה שבוע לפני הדדליין הייתי הרבה יותר בלחץ."

"עשיתי שלושה דברים: עוגה, בובה קטנה של צפרדע שיכולה להיות גם מחזיק מפתחות, ומחזיק מפתחות של קוף עם כובע. הקוף היה הכי מורכב. הייתי בשוק שהצלחתי לעשות משהו שנראה סביר, שנראה טוב. זה ריגש אותי כי אני עשיתי את זה. זה custom made."

• 

• 

• 

"זו הייתה הפעם הראשונה שעבדתי עם אקדח דבק. נשארתי עד שלוש בלילה לקשט את כולם. זה היה די סיוט, אבל נהניתי, כי זה משהו שאני עשיתי עם הידיים שלי. זה גורם לי לחשוב מה עוד אני יכולה לעשות ואיך אני יכולה עוד להיות יצירתית. אבל מצד שני, גם אין את הכוח להיות יצירתית. זה משהו שאני צריכה לדעת להתגבר עליו, כי זה כיף."

מה את אוהבת ביצירה של משהו בידיים?

"זו חוויה של להביא משהו לחיים. בין אם אני מכינה בובות קטנות ובין אם סיימתי פרויקט שהתחלתי לפני שנתיים או שלוש, זה כאילו לתת לו איזושהי נשמה. היה לי vision לעשות משהו, עשיתי אותו, הוא יצא חמוד וכל העבודה עליו הייתה ממש כיפית."

איך הקשב והריכוז משפיעים על הסריגה שלך?

"אני עם קשב וריכוז, אז אני רוצה להתעסק עם משהו תוך כדי. אני חושבת שזה חשוב לדעת לשים את תשומת הלב בדבר אחד בלי לשמוע רעשי רקע. אבל זה משהו שקצת מוריד אותי מסריגה, שאני אצטרך להתרכז רק בזה. יש לי הוראות שאני צריכה לעקוב אחריהן, ולפעמים זה מתיש שאני צריכה להתרכז רק בזה, בלי לשמוע משהו תוך כדי. זה באמת תלוי בפרויקט בסופו של דבר."

יש דברים נוספים שהיית רוצה לסרוג?

"בא לי להכין תיק מחוט טריקו, אבל הבד עצמו מאוד קשוח. זה קשה על הידיים וגם מאוד יקר. חבילה שקניתי עלתה שמונים שקל. זה אחד הדברים שלפעמים מונעים ממני להכין דברים שאני רוצה. כל חוט לפעמים מאוד יקר, ואני צריכה לחשב כמה חוטים אני צריכה, נגיד בשביל גופייה. זה מאוד time consuming."

"אבל שווה לי לנסות בסופו של דבר, כי אני יכולה להיות יצירתית. אני יכולה להוסיף כל מיני charms או לאסוף כל מיני דברים, כל מה שעולה לרוחי."

איך את מרגישה כשאת מספרת לאנשים שאת סורגת?

"זה כאילו מובן מאליו תמיד, שסריגה היא של סבתות, אבל אף פעם לא פגשתי מישהו שאמר לי, ׳מה, סריגה זה לסבתות׳. אם כבר, אני קצת מתפדחת מזה. אני חושבת שזה משהו מיושן ושל סבתות, כמו תחביב מוזר שהפך להיות מאוד טרנדי בשנים האחרונות. כשאני אומרת למישהו שאני סורגת זה מרגיש לי קצת מביך."

"כשאני מספרת שאני סורגת, זה מרגיש לפעמים כאילו אני מציגה משהו מאוד אקסקלוסיבי שאף אחד אחר לא עושה, כאילו אני חושבת שאני יותר טובה מכולם. זה לא כביכול תחביב רגיל, כמו לצאת למסיבות או משהו כזה. יש את הסטיגמה. אני בטוחה שאנשים חושבים שזה רק למבוגרות, אבל זה באמת הופך להיות יותר ויותר משהו גם לצעירות, או משהו בין־דורי שיכול לחבר בין כל מיני דורות."

היית רוצה לפגוש יותר סורגות בגילך?

"הייתי רוצה להיפגש עם יותר נשים צעירות בגיל שלי. לפעמים זה מרגיש קצת מוזר. אם אני נפגשת עם מישהי שהיא פי שלושה מהגיל שלי, אני ארגיש כאילו היא כמו סבתא שלי והיא מנסה ללמד אותי, וזה מאוד חמוד וכיף. אבל יכול להיות שיהיה יותר חיבור עם נשים בגיל שלי."

"כל פעם שאני רואה מישהי, לא משנה אם היא צעירה או מבוגרת, סורגת, זה עושה לי כיף. אני כזה, אה, אנחנו חולקות את אותו תחביב, ואני עפה על זה."

מה לדעתך יכול לקרב יותר צעירות וצעירים לסריגה?

"יכול להיות שעל ההתחלה יחשבו, אה, בטח יש שם רק נשים מבוגרות. זה לא דבר רע, אבל זה יכול להרגיש קצת לא נעים, כי אולי אנחנו לא מאותו הדור ולא חושבות אותו דבר."

"אולי במתנ"סים אפשר לעשות חוגים של סריגה בגיל צעיר, או מפגשים לצעירות עם איזושהי כותרת או נושא מסוים. אם יתחילו בגיל צעיר להשריש שזה בסדר, שלסרוג זה לא רק למבוגרים, זה יכול להיות גם זיכרון טוב מהילדות. מישהי שהולכת לשיעור כזה יש לה מזה תחושה טובה, ואז בין אם היא ממשיכה ובין אם היא מפסיקה ואחר כך מתחילה שוב, יש לה זיכרון."

"זה יכול להפוך את זה ליותר נורמלי במרחב. לפעמים אני נפגשת עם חברה כדי לסרוג בחוץ. בואי ניפגש כדי לשבת איפשהו ולסרוג על החוף. יש לי גם ידיד שסורג, ואני רוצה פעם אחת לשבת איתו סתם איפשהו, לסרוג בשביל הכיף ולדבר. אנשים אחרים ועוברי אורח יראו את זה, ואם בפעם הבאה הם יראו פרסומת של בואו ניפגש, אולי הם יחשבו, אה, רגע, ראיתי את זה, זה נורמלי. אולי אני כן אנסה ואלך."

איך נראה בעינייך מקום שבו צעירות נפגשות לסרוג?

"הייתה לי סצנה בראש של סורגות צעירות שיושבות באיזשהו מקום. לא בר, כי בר קצת חשוך, אלא מקום מואר שבאמת יש בו אווירה טובה, וכולן יושבות, סורגות ומדברות על כל מיני דברים."

"לפעמים יש תחושה שאת מחויבת לבוא עם משהו שאת רוצה לסרוג. בשבילי זה משהו של, רגע, עכשיו אני צריכה למצוא במיוחד משהו לסרוג בשביל המפגש הזה."

"ברגע שרואים במרחב עוד אנשים כמוך שעושים משהו שאתה אוהב, זה נותן מוטיבציה. אם עושים מפגש שבו כל אחת סורגת חלק מפרויקט גדול, זה חמוד, זה משהו שמחבר. את יודעת שעשית משהו שהוא חלק מהעשייה הזאת, שהיית חלק ממנה. זה ממש כיף."

איפה את רואה את הסריגה שלך בעוד חמש שנים?

"אני רוצה להמשיך. החברה שהכניסה אותי היא ממש מקצועית. היא יכולה פשוט להכין לעצמה דברים מכלום. אני לא ברמה הזאת, אבל במובן מסוים הרגשתי שסריגה היא משהו שאני meant to, כאילו נועדתי לעשות את זה."

"אני מקווה שאמשיך לסרוג, בין אם זה להכין דברים קטנים וחמודים וסתם לתת לאנשים אחרים ובין אם זה לסרוג לעצמי יותר פריטי לבוש. בא לי להיות מגניבה כזאת עם גופייה, ושיהיה לי ביטחון."

"יש לי גופייה שסיימתי בזמן המלחמה, שהתחלתי לפני שנתיים. עכשיו מה הלאה? אני צריכה לדעת איך לתחזק את זה. יש כל מיני שיטות כדי שזה ישב עליי טוב, כמו blocking וכל מיני דברים כאלה. קצת מהפחד לעשות משהו, זה נשאר ככה. זה דבר שהוא בעייתי בכל מובן בחיים, וגם בסריגה. אני רוצה לעשות את זה, אבל רגע, אני לא יודעת. אז טוב, בסדר, אני אתחמק מזה."

"אני מקווה שאני עוד אסרוג ושזה יהיה סוג של תרפיה שלי. מצד אחד אני רוצה לסרוג בובות, אבל מצד שני אולי זה יהיה לי קצת waste, כי אני אסרוג את כל זה ולמי אני אתן ומה אני אעשה עם זה. אבל אני מקווה שאמשיך לסרוג, בין אם זה בגדים לעצמי ובין אם זה לעשות דברים יצירתיים, למצוא דרך לבטא את עצמי עם הסריגה."

"בפעם הראשונה שעשיתי פריט לבוש עבור מישהו היה לי ממש vision. אמרתי, אוקיי, אני אדביק את כל האבנים האלה ואוסיף חרוזים עם אותיות. זה היה ממש כיף, כי יכולתי איכשהו לבטא את עצמי. יש אנשים שעושים דברים מטורפים, ובא לי גם לעשות את הדבר הזה."

עקבו אחרי יאבו

באינסטגרם

לפעמים שואלים אותי כמה זמן לוקח לפרסם מאמר. התשובה משתנה, אבל כמעט תמיד הרבה יותר ממה שנראה כשקוראים אותו בחמש דקות.