.png)
״חשבתי כל הזמן איך האישה שלובשת את זה תרגיש״
אילנה וייסברג דורון היא מנהלת תוכן ודוקטור לספרות, שכתבה את הדוקטורט שלה על וסת בספרות ובתרבות. היא גדלה עם שתי סבתות סורגות, אחרי ניסיון ראשון בסריגה בחרה בקרושה. לאחרונה, כשחיפשה מקום להתנדב, הגיעה למיזם ״ציצסרוג״. ציצסרוג הוא מיזם קהילתי שבמסגרתו סורגות פרוטזות שד רכות מ־100% כותנה, תרומה לנשים כרותות שד.
ספרי עלייך.
"סבתא שלי מצד אבא לימדה אותי לסרוג בשתי מסרגות כשהייתי נערה צעירה. היא הייתה מאוד פרפקציוניסטית, נקרא לזה ככה. היא לימדה אותי לסרוג צעיף, וכשהיו בו המון חורים וזה לא מצא חן בעיניה, היא פשוט החליטה לפרום לי אותו. ולא חזרתי. זה היה הכי מבאס בעולם. גם אם אני הייתי מחליטה לפרום, זה היה משהו אחד, אבל היא אשכרה פרמה לי את זה."
"סבתא שלי מצד אמא תמיד סרגה לנו סוודרים. אני זוכרת סוודרים ורודים כאלה עם דובי, ואני חושבת שהיא גם סרגה לי שמיכה. תמיד אהבתי תחביבים ואמנויות, אבל לסריגה חזרתי הרבה יותר מאוחר. לפני שנה וחצי פוטרתי מההייטק. עבדתי בחברה שעברה שישה סבבי פיטורים, ובסוף כל צוות השיווק התפרק. זה היה נורא מבאס. לקחתי את התקופה הזאת ואמרתי, ׳אוקיי, אני חייבת לנוח. כתבתי דוקטורט, התחתנתי, שני ילדים, עבודה, הכול במשך יותר מעשור. זו ההזדמנות שלי שנייה לנשום׳."
"וכבר אמרתי שאני בן אדם עקשן. לימדתי את עצמי לסרוג במסרגה אחת. למדתי לבד, וגם כשהיה קשה המשכתי. היום אני סורגת במסרגה אחת ממש טוב. אפילו מורה לסריגה אמרה לי את זה."
מה את אוהבת לסרוג?
"בעיקר התחלתי משאלים. לאחרונה סרגתי לעצמי גם גופייה, ואני סורגת ארנקים וכל מיני דברים. אני מאוד אוהבת את האפשרות לקחת דוגמה ולבחור איך היא תהיה שלי."
"בתקופה שאני מחפשת עבודה רציתי למצוא גם מקום להתנדב. התחלתי עם התמנונים לפגים, אבל זה קצת שיעמם אותי וגם הכאיב לי לידיים, כי זו מסרגה נורא קטנה. ואז ראיתי אצלך כתבה על ׳ציצסרוג׳ ומצאתי גם דוגמה שמתאימה למסרגה אחת. נכנסתי לזה. בתוך שבוע וחצי סרגתי שבעה ציצים."
"סבתא שלי הסורגת מצד אמא וגם אמא שלי חלו בסרטן השד. לסבתא שלי היה סרטן שד פעמיים, ולאמא שלי גם היה. היא בסדר היום, אבל זו לא הייתה התמודדות קלה. כל זמן שסרגתי את הציצים האלה היה לי מין דחף. זו הייתה התנדבות שהיא ממש בלב שלי, מאוד קרובה אליי. ואם אנחנו כבר מדברות על הנושא באוקטובר, אז תלכו להיבדק. תעשו בדיקות בזמן."
מה עולה כשאת סורגת ציצסרוג? זה שונה מלסרוג שאל?
"בטח. כשאני סורגת שאל, זה בשביל הכיף שלי. אני חושבת אילו בגדים ילכו איתו, אם החוט יתאים, איך החוט יתכתב עם הדוגמה ואם יהיה לי כיף לסרוג אותה. כשסרגתי את הציצים זו הייתה ממש תחושת שליחות. חשבתי: ׳איך אני עוזרת לנשים שעברו כריתת שד, איך אני עוזרת להן להרגיש טוב יותר עם עצמן׳?"
"חשבתי גם מה הן ירגישו עם הצבע שבחרתי. סרגתי בקרם, סגול ותכלת. שאלתי את עצמי אולי אני רוצה צבע אחר, אולי רק לבן או חום, ואז אמרתי: ׳לא, אני רוצה שזה יהיה גם צבעוני ושמח׳. חשבתי כל הזמן איך האישה שלובשת את זה תרגיש. אם יהיה לה נעים, איך היא תרגיש עם הצבע, ואיזה כיף שאני יכולה לתרום מהידע ומהניסיון שצברתי עבור נשים שעברו את הדבר הזה."
"בדוקטורט שלי כתבתי על וסת בספרות ובתרבות, אז אני כל הזמן מתעסקת בשאלה של הגוף הנשי: איך אנחנו חושבות על גוף נשי, איך התרבות חושבת עליו, איך נשים כותבות על עצמן ואיך כותבים על הגוף שלהן."
"וסת היא משהו שקורה פעם בחודש, ואז היא יוצאת ומתחדשת. שד שנכרת לא הולך להתחדש. את נפרדת ממשהו שהוא חלק מהגוף שלך, וחלק מהזהות שלך כאישה. זה היה מאוד נוכח במחשבה שלי תוך כדי הסריגה."
"עם התמנונים הייתה לי חוויה די מתסכלת. סרגתי שניים והם לא היו לפי התקינה, אז הם פשוט עברו לילדים שלי. השקעתי בזה המון זמן וזה היה מבאס. אחר כך למדתי לסרוג אותם כמו שצריך, אבל היה שם משהו מאוד פדנטי. בציצסרוג היה הרבה יותר חופש. כל הזמן בדקתי אם יש איזושהי תקינה, ובסוף זה היה בעיקר לבחור חוט מהרשימה ולדאוג שיהיה נעים. אם הוא גדול, הוא יתאים לאישה עם חזה גדול יותר, ואם הוא קטן, לאישה עם חזה קטן יותר. היה בזה אלמנט מאוד משחרר וכיפי. מאוד נהניתי מהפרויקט הזה."
מה האתגר הבא שלך?
"עכשיו התחלתי לסרוג חולצה בקרושה ועוד ארנק שאני רוצה לסרוג. והתחלתי ממש ללמוד לסרוג בשתי מסרגות אצל עידית פארן. התחלתי לסרוג את הכובע שלך. זו ההתמודדות הראשונה שלי עם פטנט כמו שצריך. ומשם לסוודרים. השמיים הם הגבול."
"יש בסריגה משהו מאוד משחרר. יש את הדוגמה, אבל את יכולה לבחור את החוטים, לקצר או להאריך, לסרוג עוד או פחות. יש המון חופש. והוראות הן גם משהו שמישהי כבר סרגה ויודעת להדריך אותך. ברבלרי את יכולה לראות עוד נשים ואנשים שסרגו את אותה דוגמה, באילו חוטים הם השתמשו ומה הם שינו."
"אם אנחנו מדברות על מוזיקה, אז בעיניי זה כמו ביצוע. יש לך את היצירה, ואת יכולה לתת לה את הביצוע שלך. ואז הפרויקט שמישהי אחרת המציאה הופך למשהו שלך."
