Visible Mending: לתקן בגלוי, להרגיש בגוף

Visible Mending by Samantha Moore

זהו סרט קצר ויפהפה מאת הבמאית והאנימטורית סמנתה מור (Samantha Moore), שנוצר מתוך סיפור אישי מאוד. מור החלה לעבוד עליו כשהאמה פיתחה דמנציה בשנות השישים לחייה ושכחה כיצד לקרוא דוגמת סריגה. מור, שגדלה עם סריגים שאמא שלה סרגה עבורה, למדה לסרוג מחדש דרך סרטוני יוטיוב – תהליך שהפך גם למסע רגשי של תיקון וקירבה.

הסרט Visible Mending שוזר עדויות של סורגות וסורגים מקהילה כפרית באנגליה, שמספרות על סריגה כטיפול, כמרחב לעיבוד אובדן, כאב ושינויים בגוף ובחיים. בסרט משתתפים מייק דונלי שסורג תכריכים לתינוקות בבית חולים, בטסן קורקהיל (Betsan Corkhill), מרפאה בעיסוק שחוקרת את הקשר בין סריגה להקלה על כאב פיזי; ולורנה המילטון־בראון (Lorna Hamilton-Brown), אמנית ואקטיביסטית קהילתית שמשתמשת במסרגות ככלי לחיבור בין אנשים.

מור בחרה לייצג כל מרואיינת ודמות באמצעות בובה סרוגה שהמשתתפות עצמן יצרו או בחרו, וכך נולד עולם של דמויות בעלות נשמה, שכל לולאה בהן נושאת סיפור. דרך האנימציה העדינה שלה, הסרט מציע פרשנות חזותית ומרגשת לרעיון שאפשר לרפא את עצמנו באמצעות פעולה יצירתית – ושלפעמים, הריפוי נמצא במשהו פשוט כמו פקעת חוט.

השם Visible Mending, “תיקון גלוי”, לקוח מעולם אמנות הטקסטיל: זוהי שיטה לתיקון קרעים באופן שאינו מנסה להסתיר את הפגם, אלא להבליט אותו. מור מרחיבה את המושג למקום אנושי ואומרת בעצם: גם אנחנו יכולות לבחור לא לטשטש את סימני הזמן וחוויות החיים, אלא לראות בהם חלק מהיופי של מי שאנחנו.

Visible Mending by Samantha Moore

כשאנימציה נוגעת בגוף

אחת התרומות המשמעותיות של הסרט נוגעת לאופן שבו הוא נחווה. חוקרי אנימציה ותרבות חומרית מדברים על אמפתיה מישושית (Haptic Empathy) — מצב שבו הצופה מרגישה את הסרט לא רק דרך העיניים, אלא דרך הגוף. הבחירה בצמר, במסרגות ובטקסטיל אמיתי אינה רק אסתטית: היא מפעילה זיכרון גופני. כשאנחנו רואות בובה סרוגה זזה פריים־אחר־פריים, המוח משחזר תחושות של חום, רכות ועטיפה. כך העדות האנושית בסרט נחווית לא כסיפור רחוק, אלא כחוויה כמעט פיזית.

גם עצם האנימציה חשובה כאן. סטופ־מושן (stop motion) הוא תהליך איטי, חוזר, מתוקן. כל תנועה נבנית, מצולמת, לעיתים נפרמת ונבנית מחדש. חוקרים מכנים זאת דוקומנטרי ביצועי: הסרט אינו רק מספר על תיקון — הוא מבצע תיקון מול עינינו. פעולת האנימציה מהדהדת את פעולת הסריגה עצמה, ושתיהן נטענות במשמעות של טיפול, סבלנות ונוכחות.

סריגה כעור שני

הבחירה בבובות סרוגות יוצרת דימוי חזק במיוחד: הדמויות עשויות מהחומר שהן עצמן סורגות. הסריגה אינה תחביב חיצוני, אלא שכבת זהות. דרך הלולאות, החוטים הבולטים והאזורים הפרומים, השבריריות של הגוף והנפש מורגשת, וגם את האפשרות לבנות אותם מחדש. זהו תרגום חומרי לשאלה מוכרת בבריאות הנפש: איך ממשיכים לחיות לא למרות השבר, אלא איתו.

קראפטיביזם ותיקון כעמדה תרבותית

התיקון הגלוי הוא הצהרה: סירוב למחיקה, לזריקה, לדרישה להיות “כמו חדש”. כשבגד מתוקן באופן בולט, הוא מקבל ביוגרפיה. הוא מספר על זמן שעבר, על גוף שחי, ועל ידיים שעבדו.

חוקרת התרבות החומרית ג’נט הוסקינס מתארת זאת כ״סוכנות של החומר״ (Material Agency) — הרעיון שחפצים אינם פסיביים או דוממים, אלא משתתפים פעילים בסיפור האנושי. התפר הגלוי אינו רק סימן לשבר, אלא עדות לפעולה, לקשר ולהמשכיות. וכמו בבגד, כך גם בנפש: בריאות נפשית אינה חזרה למצב חלק וחסר סימנים, אלא היכולת לשאת את התיקונים שלנו, לראות בהם חלק מהזהות, ולחיות איתם בשלום.

Visible Mending by Samantha Moore

אסתטיקה של פגיעות

יש הקבלה מתבקשת לקינטסוגי, אמנות יפנית של תיקון כלי חרס בזהב. גם כאן, התיקון אינו הסתרה אלא הדגשה. הצלקת אינה פגם שיש למחוק, אלא עיטור של ניסיון חיים. הסוודר חזק יותר במקום שבו תוקן; הנפש נבנית מהשברים.

״תיקון גלוי״ מציע מבט אחר על סריגה, על תיקון ועל בריאות נפשית. הוא מזמין להאט, להרגיש, ולבחור לראות בחורים, בפרימות ובתפרים הגלויים סימן לחיים שנמשכים, לידיים עובדות, ולאפשרות מתמשכת לקשר.

לצפיה בסרט ״תיקון גלוי״

מקורות

Greer, B. (2014). Craftivism: The art of craft and activism. Arsenal Pulp Press.

Honess Roe, A. (2013). Animated documentary. Palgrave Macmillan.

Hoskins, J. (1998). Biographical objects: How things tell the stories of people’s lives. Routledge.

Koren, L. (1994). Wabi-sabi for artists, designers, poets & philosophers. Imperfect Publishing.

Marks, L. U. (2000). The skin of the film: Intercultural cinema, embodiment, and the senses. Duke University Press.

Riley, J., Corkhill, B., & Morris, C. (2013). The benefits of knitting for personal and social wellbeing in adulthood. British Journal of Occupational Therapy, 76(2), 50–57. https://doi.org/10.4276/030802213X13603244419077

Sobchack, V. (2004). Carnal thoughts: Embodiment and moving image culture. University of California Press.

Visible Mending. (2023). Directed by S. Moore. United Kingdom.