קצב, קשב ופעולה גופנית בתוך חוויית כאב מתמשך

סריגה ככלי לניהול והפגת כאב

כאב מתמשך (כרוני) הוא לא רק "משהו שכואב בגוף". זו חוויה רב-מערכתית שמשתלטת על הכל: היא כוללת אותות עצביים, מתח פיזי חזק, ותגובה רגשית. במצב כזה, נוצר קשב ממוקד בכאב; המוח "ננעל" על תחושת הכאב, סורק אותה ללא הפסקה ומתקשה להתייחס לכל דבר אחר (Villemure & Bushnell, 2002).

מחקרים עדכניים מראים שכאב הוא לא רק תוצאה של פציעה פיזית, אלא חוויה שהמוח "בונה" בהשפעת המחשבות והרגשות שלנו. לכן, בשנים האחרונות גובר העניין בפעילויות גופניות עדינות ככלי לניהול כאב. אחת המפתיעות שבהן היא הסריגה. הפעולה הזו, שמשלבת תנועה מחזורית, מגע וריכוז, מציעה דרך ייחודית לשנות את האופן שבו המוח שלנו תופס כאב.

כאב, קשב ומערכת העצבים

אחת התובנות המרכזיות בחקר הכאב היא שכאב מושפע באופן ישיר מקשב. לפי תיאוריית Gate Control, עיבוד הכאב במערכת העצבים מושפע מגירויים תחושתיים נוספים וממצב הקשב, ולא פועל כערוץ ליניארי וקבוע (Melzack & Wall, 1965). מחקרים נוירופיזיולוגיים הראו שכאשר הקשב מתפזר או מופנה לפעילות אחרת, משתנה הפעילות באזורים מוחיים הקשורים לעיבוד כאב (Villemure & Bushnell, 2002).

המאבק על הקשב: המוח לא יכול לעשות הכל

אחת התגליות החשובות בחקר הכאב היא שהוא מושפע באופן ישיר מהשאלה לאן אנחנו מפנות את תשומת הלב. לפי "תיאוריית השער" (Gate Control Theory), המוח שלנו הוא לא צינור שמעביר כאב באופן קבוע, אלא מערכת עם "שערים". מחקרים נוירופיזיולוגיים הראו שגירויים תחושתיים אחרים וריכוז במשימה יכולים "לסגור" את השער, מכיוון שהפעילות באזורים מוחיים הקשורים לעיבוד כאב משתנה, ובכך ולהפחית את עוצמת הכאב שמגיעה למודעות שלנו. (Villemure & Bushnell, 2002).

סריגה מפעילה קשב מסוג מסוים: קשב ממוקד אך לא מאומץ, המחולק בין תנועה, מגע, ראייה וספירה. הקשב אינו מנותק מהגוף, אלא מעוגן בפעולה גופנית מתמשכת. כשהקשב מתפזר בין התנועה, המגע והראייה, המוח "משחרר" את הנעילה שלו על הכאב, והכאב מאבד את המקום המרכזי שלו.

הקצב שמרגיע את המערכת

כאב מתמשך משאיר את מערכת העצבים במצב של "כוננות שיא". מחקרים מראים שתנועות מחזוריות וקצביות מפעילות את המערכת הפאראסימפתטית – המערכת בגוף שאחראית על הרפיה וויסות (Thayer & Lane, 2000).

הסריגה היא תנועה צפויה, קבועה וקצבית. היא לא דורשת מאמץ פיזי גדול, אבל היא מאפשרת למערכת העצבים לעבור ממצב של "דריכות" למצב של רגיעה יחסית. זה לא בהכרח מעלים את הכאב ברגע, אבל זה מפחית משמעותית את תחושת ההצפה והמתח שמלווים אותו.

לשנות את היחס לכאב

עבודתה של בטסן קורקהיל (Betsan Corkhill) מהווה מקור מרכזי בהקשר של סריגה וניהול כאב. קורקהיל היא פיזיותרפיסטית מוסמכת שהחליטה לקחת את הידע הרפואי צעד קדימה והקימה את ארגון Stitchlinks, גוף מחקר חלוצי שמשתף פעולה עם אוניברסיטאות ומוסדות רפואיים כדי להפוך את הסריגה הטיפולית (Therapeutic Knitting) לכלי מוכר בבתי חולים ובמרפאות כאב.

עבודתה בחנה את השפעת הסריגה על אנשים המתמודדים עם כאב מתמשך והממצאים מצביעים על כך שסריגה תורמת לניהול כאב דרך שילוב של תנועה מחזורית, קשב מתמשך ותחושת שליטה בפעולה (Corkhill, 2014). המודל שלה מסביר שהסריגה משלבת שלושה גורמים קריטיים: תנועה קצבית שמרגיעה את המערכת העצבית, ריכוז עדין שמסיח את המוח מהכאב, ותחושת שליטה על הגוף. קורקהיל מדגישה שהמטרה היא לא בהכרח להעלים את הכאב הפיזי, אלא לשנות את היחס אליו – להפחית את הסבל, להרחיב את היכולת לתפקד ולהחזיר לאדם את תחושת המסוגלות למרות המגבלה (Corkhill, 2014).

פעולה גופנית, רצף ותחושת שליטה

כאב מתמשך שוחק תחושת שליטה בגוף. פעולות יומיומיות נחוות לעיתים כבלתי צפויות, והקשר בין מאמץ לתוצאה מתערער. הסריגה מחזירה חוויה של רצף ברור: פעולה מובילה להתקדמות מוחשית, גם אם היא איטית. הרצף הזה מחזק תחושת agency גופנית — חוויה שבה הגוף אינו רק מקור לכאב, אלא גם מקור לפעולה וליצירה.

מחקרים איכותניים בתחום הכאב מצביעים על כך שפעילות משמעותית ומכוונת מפחיתה את הסבל הנלווה לכאב, גם כאשר התחושה הפיזית עצמה נותרת בעינה. תחושת המשמעות והפעולה משפיעות על האופן שבו האדם תופס את הכאב ואת מקומו בחיים.

סריגה כתרגול קשוב בתוך כאב

גישות מבוססות קשב לניהול כאב, כגון Mindfulness-Based Pain Management, מדגישות את חשיבות השילוב בין קשב לפעולה גופנית עדינה (Burch & Kabat-Zinn, 2016). אף שסריגה אינה תרגול מדיטטיבי פורמלי, היא משלבת מרכיבים דומים: נוכחות, קשב לפעולה והיענות לקצב הגוף.

בהקשר זה, הסריגה פועלת כתרגול גופני־תחושתי המאפשר התבוננות בכאב מבלי להיאבק בו, תוך שמירה על פעולה ויצירתיות. השילוב הזה תומך בניהול הכאב לאורך זמן.

סיכום

סריגה מציעה מסגרת ייחודית לניהול והפגת כאב. דרך קצב, קשב ופעולה גופנית מחזורית, היא משפיעה על מערכות המעורבות בעיבוד כאב: מערכת העצבים, הקשב והחוויה הגופנית הכוללת. השפעתה אינה מתבטאת בהעלמת הכאב, אלא בשינוי היחסים עמו ובהפחתת הסבל הנלווה אליו. בתוך עולם של כאב מתמשך, מדובר בהתערבות עדינה אך משמעותית, הנשענת על הבנה עכשווית של חוויית הכאב.

במגזין סריגה מקומית התפרסם השבוע ראיון עומק עם תמי סיאנוב, סטודנטית צעירה שמתמודדת עם כאב כרוני מתמשך. היא מספרת איך הסריגה הפכה לכלי שמאפשר לה להיות בתוך הגוף – גם כשהוא כואב.

מקורות

Burch, V., & Kabat-Zinn, J. (2016). You are not your pain: Using mindfulness to relieve pain, reduce stress, and restore well-being. New York, NY: Hachette Books.

Corkhill, B. (2014). Knitting and well-being. Bath, UK: Stitchlinks.

(מבוסס על סקר בינלאומי ופרויקטים יישומיים של Stitchlinks)

Melzack, R., & Wall, P. D. (1965). Pain mechanisms: A new theory. Science, 150(3699), 971–979. https://doi.org/10.1126/science.150.3699.971

Thayer, J. F., & Lane, R. D. (2000). A model of neurovisceral integration in emotion regulation and dysregulation. Journal of Affective Disorders, 61(3), 201–216. https://doi.org/10.1016/S0165-0327(00)00338-4

Villemure, C., & Bushnell, M. C. (2002). Cognitive modulation of pain: How do attention and emotion influence pain processing? Pain, 95(3), 195–199. https://doi.org/10.1016/S0304-3959(02)00007-6