״רציתי לבדוק מה הסריגה יכולה ולא יכולה להיות״

לפני 5 ימים
זמן קריאה 6 דקות

שי ספר למדה לסרוג בגיל תשע. היום היא בת עשרים וארבע, סטודנטית לעיצוב תקשורת חזותית, סורגת בהזמנה אישית ומחפשת את המקומות שבהם צריך לשבת, לחשוב ולבדוק מה הסריגה יכולה לעשות. בפרויקט לקורס אינפוגרפיקה היא לקחה את החיבור הזה צעד נוסף: במקום לעצב גרף שמציג נתונים על סורגות, היא כתבה הוראות שמאפשרות לסרוג את הנתונים עצמם.

איך התחלת לסרוג?

"אני סורגת מגיל תשע. סבתא שלי לימדה אותי. היא תמיד סרגה, וכל כמה שנים החליפה תחביב. היו טלאים והדבקות של מפיות, בכל פעם היא מצאה לעצמה משהו לעשות, אבל הסריגה תמיד הייתה. מאז שהייתי קטנה ביקשתי ממנה שתלמד אותי, וכשהיא הרגישה שאני כבר מספיק בשלה לזה, היא התחילה."

"אני זוכרת שהיא סרגה לי את השורות הראשונות, כי זה היה יותר קשה, ואז לימדה אותי מה עושים ואיך מחזיקים את החוט. התחלנו במסרגה אחת ואחר כך עברנו לשתי מסרגות. בכל פעם שנפלו לי עיניים הייתי באה אליה ואומרת שתעזור לי, עד שהיא לימדה אותי איך להעלות בעצמי את העיניים שנפלו. גרנו ממש מעבר לכביש."

מה היה הפרויקט הראשון שלך?

"שמיכה לבובה. אחר כך היא ניסתה ללמד אותי לעשות מין כובע אצבע כזה, וזה פחות צלח. בהתחלה סרגתי צעיפים וריבועים, דברים שטוחים. אני לא זוכרת את זה כחווייה של תסכול. איפשהו עדיין יש לי את שני הדברים הראשונים שסרגתי. הקרושה דווקא נראה סבבה. הסריגה בשתי מסרגות נעצרה פתאום, משהו קרה שם."

מה תפס אותך בסריגה?

"אני באמת כבר לא זוכרת, אבל היה משהו בעבודת היד שתפס אותי. גם החיבור לסבתא, וגם פשוט לעשות. זה היה לי כיף ומיוחד. ידעתי לעשות משהו שהחברות שלי לא ידעו." "הייתי סורגת בכיתה, והיום אני יושבת וסורגת גם בקורסים בפקולטה. בתחילת כל סמסטר אני שואלת את המרצים אם זה בסדר שאסרוג. עוד לא קיבלתי לא. בדרך כלל אומרים שכל עוד אני מקשיבה ומשתתפת, ברור. ואז תמיד שואלים מה אני סורגת ואם אני סורגת להם משהו."

יש סביב זה ביקורת או סטיגמה?

"אני בן אדם די חננה, גם בדברים אחרים ולא רק בסריגה. זה מתחבר לכל הפרסונה הזאת של סבתא חננה, ואני קוראת וכל העולמות האלה. אני לא מרגישה את זה כמשהו שלילי מדי. גם כבר הרבה מכירים את זה. זה כבר לא עד כדי כך ייחודי ושונה, זה יחסית דבר מוכר. אבל כן אומרים: 'ברור שאת סורגת, זה מתאים'." "יכול להיות שזה קשור גם לכך שאני לומדת תואר בעיצוב. הרבה סטודנטיות מציירות בשיעור או פותחות את הלפטופ ועובדות בזמן שסטודנטיות אחרות מציגות. לסרוג נתפס יותר טוב מלשבת עם הלפטופ פתוח."

איך הסריגה שלך התפתחה לאורך השנים?

"לאורך החטיבה והתיכון זה היה און אנד אוף. בכל פעם סרגתי עוד צעיף. ניסיתי לעשות סוודר, והוא לא יצא. לאט-לאט נכנסתי לפינטרסט, למדתי משם עוד דברים ומצאתי השראות. גיליתי עולם שלם של דברים ורעיונות. בצבא חזרתי לסריגה יותר ברצינות, ואז התחילו להגיע בקשות מהסביבה: 'תסרגי לי כזה', 'תעשי לי בובה כזאת'. התחלתי לקחת על זה כסף, בהתחלה רק על החומרים. לאט-לאט לקחתי את עצמי יותר ברצינות בעניין הזה ופתחתי את העסק."

מהו העסק?

"המוקד הוא סריגה בהזמנה אישית. אין לי חנות שבה אני סורגת חתול כזה וצעיף כזה, אלא אני עובדת מתוך שיחה עם הלקוחות ומה שהם מבקשים. יש כאלה שמסתכלים על מה שכבר עשיתי ואומרים שהם רוצים כזה, ויש כאלה שמגיעים עם רעיונות יותר מגניבים. למשל, לאחרונה סרגתי כיפת ברזל."

מה זאת אומרת, סרגת כיפת ברזל?

"בובה של משגר הטילים. זה נוצר מתוך הבקשה שלו ומתוך שיחה על מה סריגה יכולה ולא יכולה לעשות. הכול סריגה, אין בפנים חוטי ברזל או משהו שמחזיק אותה. הייתי בטוחה שאצטרך לשים שיפודים, ואז עשיתי אותה והיא עמדה. התחלתי מהבסיס כדי שיהיו לי הפרופורציות, אחר כך סרגתי את כל התוספות וחיברתי הכול."

איזה סוג של הזמנות את אוהבת?

"אני אוהבת דברים כמו כיפת ברזל, שצריך לשבת, לחשוב ולבדוק. משום מה אני מאוד אוהבת להגדיל דברים, לקחת פטרן קיים ולהכפיל אותו בשתיים. החישובים המתמטיים האלה עושים כיף למוח שלי. מישהי ביקשה ממני עכבר ממש גדול, אבל היא לא אוהבת את המגע של חוט קטיפה. כדי לסרוג אותו באקריליק ועדיין להגיע לגודל שהיא רצתה, הייתי צריכה לקחת פטרן קיים של עכבר ולהגדיל אותו."

״מבקשים ממני גם הרבה דמויות של אנשים, למשל דמות של מישהי ושל בן הזוג שלה. נחמד לעשות להם את הבגדים ואת השיער, אבל זה קצת כבר... די. בעקרון תווי הפנים תמיד די קבועים. הדמיון נמצא בעיקר בבגדים ובשיער."

מה כל כך מושך אנשים לבובות סרוגות?

"הן חמודות. לא הייתה לי תובנה מאיפה זה בא, אבל במלחמה עכשיו עם איראן הבנתי משהו. היינו אצל ההורים שלי והבאתי איתי סוודר לסרוג. חברה הביאה לי חוטים ומסרגה שהיא כבר לא רצתה, וסרגתי כמה בובות. היה כל כך כיף לשבת ולעשות שורה ועוד שורה: הצלחתי, הצלחתי, הצלחתי." "יש דופמין בשורות הקצרות האלה. צריך לספור ולבדוק, אבל כשסורגים שורה ארוכה של סוודר אפשר לשבת שעה ולהתקדם בחצי סנטימטר. בבובה את יושבת שעה ויש לך בובה. המוח מפרש את זה כהצלחות. אני חושבת שזה חלק גדול מההייפ, מההצלחה ומהכיף של זה."

איך החלטת לגבות כסף על הסריגה?

"בצבא התחילו להגיע בקשות מהסביבה המוכרת. אני חושבת שבדור או בתקופה שלנו די מקובל לקחת תחביב ולהגיד: אני אשים עליו כסף. זה היה לי בראש. פתחתי אינסטגרם והתחלתי להעלות דברים. לתחזק אינסטגרם זו עבודה במשרה מלאה, אבל העליתי והלקוחות הגיעו בהדרגה. לא היה סרטון אחד שפתאום קיבל מיליון צפיות. בגלל שזה קרה בהדרגה, הרגשתי שאני יכולה להתמודד עם זה."

"אחרי השבעה באוקטובר, כשהלימודים נדחו, היה לי זמן להתעסק בזה ולתחזק את האינסטגרם. ישבתי בבית ולא עשיתי כמעט שום דבר חוץ מזה. הייתה עלייה גדולה בתגובות, בצפיות ובהזמנות, ואז זה התחיל להיות קצת מפחיד. אלה היו חודשיים או שלושה מאוד אינטנסיביים. כשהתחלתי ללמוד שוב, נזכרתי רק מדי פעם להעלות סטורי."

העסק רווחי?

"כעבודת צד זה חמוד. עוד חמש מאות שקל בחודש בתור סטודנטית זה נחמד מאוד. זו לא ההכנסה היחידה שלי, כי אני עובדת גם כמה משמרות בחודש בסטימצקי." "מאוד קשה לתמחר. יש דברים שאם אתמחר לפי שעת עבודה, אף אחד לא יקנה אותם. דוכנים בכנסים, כמו אלה שעשיתי בפסטיבל אייקון, רווחיים יותר מסריגה בהזמנה אישית, אבל גם לכנס אני לא אסרוג בובה גדולה שאצטרך למכור בחמש מאות שקל, כי אף אחד לא יקנה אותה סתם ככה."

"הדמויות שאני סורגת קטנות יחסית, אבל הן עולות הרבה, כי יש בהן הרבה פרטים ואני סורגת בחוט דק כדי שיראו הכול. יש אנשים שאומרים: 'מאתיים שקל לבובה כזאת קטנה? אני לא רוצה'. אבל זה המחיר. זה המחיר של העבודה שלי. אם אתה לא רוצה, זכותך, אבל אני לא אעשה הנחה רק כי זה יקר מדי. זה עוזר שאני לא תלויה בזה לפרנסה. אילו הייתי תלויה בעסק, הייתי צריכה לחשוב על מודל רווח מסודר יותר."

אני רוצה לשאול אותך על הסקר שעשית. כי בעצם קבלתי את הטלפון שלך אחרי שהסקר קפץ בקבוצה והייתי סקרנית מי עומדת מאחוריו.

"אני לומדת עיצוב תקשורת חזותית, וזה היה התרגיל השלישי והמסכם בקורס אינפוגרפיקה. היינו צריכות לבחור נושא, לאסוף עליו נתונים ולעצב אותם בדרך כלשהי. בשנים האחרונות הרגשתי שפתאום בהרבה מסגרות אני שומעת: 'גם אני סורגת'. אלה נשים ובנות בגילי, וגם באינסטגרם, לפחות בבועת הרשתות שאני חיה בה, הסריגה פתאום מאוד פופולארית, בעיקר במסרגה אחת. רציתי לבדוק אם זה באמת קורה או שזה רק בראש שלי ובבועה שלי."

"חיפשתי נתונים ומחקרים על צעירות שסורגות. מצאתי נתונים שאפשר להבין מהם שיותר צעירות סורגות, למשל עלייה בחיפושים ביוטיוב ובפינטרסט ועלייה בשוק החוטים לצריכה אישית. אבל אלה לא נתונים על כמות האנשים שסורגים. אז החלטתי לעשות סקר."

מה גילית?

"מאה ושבעים סורגות ענו. ממש הופתעתי. כ-45 אחוזים היו מעל גיל ארבעים, מה שאומר שכ-55 אחוזים היו מתחת לגיל ארבעים. ענו גם שלוש־עשרה בנות בגיל חמש־עשרה עד שמונה־עשרה. רוב המשתתפות סורגות גם במסרגה אחת וגם בשתי מסרגות. מבין מי שסורגות רק בשיטה אחת, הרוב סורגות במסרגה אחת. האחוז של מי שסורגות רק בשתי מסרגות היה קטן מאוד." "היו בסקר שאלות נוספות, אבל בעבודה הסופית התייחסתי רק לחלק מהנתונים. השמטתי את המשתתפות מעל גיל ארבעים, כי זה פחות היה מוקד העניין שלי."

ואיך הופכים את הנתונים האלה לסריגה?

"העבודה הייתה צריכה להיות אינפוגרפיקה רב-חושית, כלומר שהקהל מעורב בתהליך ולא רק מגיע ומסתכל על הנתונים. כתבתי הוראות סריגה שמאפשרות לסורגת לקחת אותן ולגלות את הנתונים תוך כדי הסריגה. זו הייתה העבודה. כדי להדגים אותה סרגתי בעצמי את הצעיף."

"יש בצעיף מקטעים שמופרדים בפסים שחורים, וכל מקטע מייצג את התקופה שבה המשתתפות התחילו לסרוג. כל צבע מייצג קבוצת גיל. ורוד בהיר הוא גיל חמש־עשרה עד שמונה־עשרה, ואחריו גיל תשע־עשרה עד עשרים וארבע, עשרים וחמש עד עשרים ותשע, ושלושים עד ארבעים. סוג החוט מייצג את שיטת הסריגה: קטיפה - מסרגה אחת, אקריליק מייצג גם וגם, ושתי מסרגות בכותנה. כל שתי שורות זאת סורגת."

"כך אפשר לראות ולהרגיש את הנתונים. לדוגמה, אפשר לראות מישהי שאמרה שהיא התחילה לסרוג בשנת 2026, שהיא יודעת לסרוג גם במסרגה אחת וגם בשתי מסרגות, ושהיא בת עשרים וחמש עד עשרים ותשע."

איך התקבלה העבודה?

"ממש טוב. המרצה מאוד התלהבה. מאז ששאלתי אותה אם אפשר לסרוג בכיתה היא כבר הכירה את זה, וכשאמרתי שאני עושה את העבודה על סריגה, זה התאים. העבודה הקשה הייתה למצוא כמה סוגים של חוטים באותו גוון, כדי שכל קבוצת גיל תקבל צבע אחיד אבל שיטות הסריגה יוצגו באמצעות חוטים שונים." "אם היה לי יותר זמן, אולי הייתי עושה לצעיף בלוקינג. בגלל שיש בו כמה חוטים שונים, הוא קצת מתכווץ ומתרחב ולא נשאר ישר. אולי הייתי גם יוצרת עוד דוגמה מהנתונים הנוספים שהיו בסקר, אבל לדרישות הקורס זה הספיק לגמרי. אני מאוד מרוצה מהתוצאה ומהפידבק שקיבלתי."