בית חדש לכתיבה: המגזין של סריגה מקומית

מהיום שהתחלתי לעבוד על סריגה מקומית היה לי ברור שהמילה הכתובה בעברית היא הלב. קנאתי במרחבי התוכן באנגלית, בשפע התרבותי, ביכולת לדבר על מלאכה באופן רחב ומשמעותי או לתת הוראות מאוד מדויקות איך להגדיל עין (kfb, m1l, lli) — וייחלתי שיהיה לנו גם.

כשבניתי את האתר, ביקשתי מהמעצבת להגדיר מקום של כבוד לתוכן. היא מיד ביטלה את הבקשה במילים: “מותק, תרדי מזה. אנשים בימינו לא קוראים כלום. אין קשב ואין סבלנות. וחוץ מזה, סריגה היא דבר חזותי. תלמדי לצלם.”

אז התקנו רכיב של בלוג. אבל בפנים זה בער. לכתוב. לחקור. לחבר. ללמד. ובעברית. עם הזמן הבנתי ש“בלוג” הוא לא המסגרת הנכונה למה שאני עושה כאן. הכתיבה נעה בין ראיונות עם יוצרות לבין מחקר על המפגש בין יצירה, תרבות, חברה וסריגה. היא מבקשת הקשר, עומק והתבוננות, והיא צריכה בית שמתאים לה.

והאמת? אני רואה שהקהילה שלנו כן קוראת ומוצאת ערך. שם הוא דבר חשוב, הוא יוצר מסגרת וציפיות, ולכן מהיום המרחב הזה נקרא “המגזין של סריגה מקומית”.

ברוכה הבאה!

בקשתי מהבינה המלאכותית ליצור תמונה מתאימה למגזין סריגה מקומית