על גירוי־יתר, מוח מותש, ומה קורה ליצירתיות שלנו בשבועות של רעש
- חן מנדלסון אדרקה
- לפני יום 1
- זמן קריאה 4 דקות

כשהרשת צורחת “קני עכשיו”
יש שבועות שבהם אנחנו קמות בבוקר ומרגישות שהעולם כולו נעשה צעקה אחת גדולה. כותרות מהבהבות, “אל תפספסי”, “רק היום”, ״מבצע שלא יחזור!״.
את מסתכלת על החוטים ורואה יופי, צבע, פוטנציאל. אבל משהו פנימי, שבדרך כלל נדלק מיד, פשוט לא מגיב. בימים כאלה אנחנו מרגישות לפעמים שהיצירה התרחקה מאתנו. שהרצון להתחיל פרויקט חדש פשוט לא קיים. שהחוט והמסרגות מונחים על השולחן, אבל הידיים לא מצליחות להתמסר. זה לא “חוסר מוטיבציה”. זה המוח האנושי. המחקר של העשור האחרון מסביר את מה שסורגות מרגישות ברגעים כאלה: גירוי־יתר לא רק שואב את הקשב — הוא משתק את היכולת ליצור.
עומס החלטות סוגר את הדלת ליצירתיות
במשך שנים פסיכולוגים סברו ש"כוח הרצון" שלנו הוא כמו מכל דלק שפשוט מתרוקן, אך תגליות מדעיות מהתקופה האחרונה שופכות אור חדש על המנגנון הזה. מחקר פורץ דרך של וילר (Wiehler) ושותפיו שפורסם ב-2022 גילה כי עייפות מקבלת החלטות היא למעשה מצב פיזיולוגי במוח; במאמץ חשיבתי ממושך, כמו זה שנדרש מאיתנו בימים של עומס החלטות, חומר כימי שנקרא גלוטמט מצטבר במוח, סוג של "פסולת" שנוצרת בזמן עבודה. החומר הזה מצטבר באזור במוח שאחראי על שליטה עצמית ותכנון. כשיש יותר מדי גלוטמט, המוח מנסה להגן על עצמו: הוא מאט את הפעילות שלו כדי לתת זמן לגוף לפנות את החומר שהצטבר. במצב הזה המוח מעדיף פעולות אוטומטיות וקלות (סיפוק מיידי) ומתנגד לפעולות הדורשות גמישות מחשבתית ויצירתיות. זה הרגע שבו אפילו בחירה פשוטה של צבע מרגישה כמו משקולת כבדה. לא בגלל שאין לך מוטיבציה, אלא בגלל שהביולוגיה שלך דורשת מנוחה כדי לאפס את המערכת מחדש.
סטרס מפעיל את האמיגדלה — ומכבה גמישות מחשבתית
ביירון (Byron) וחזנצ׳י (Khazanchi) חקרו את הקשר בין סטרס ליצירתיות. הן גילו שסטרס גבוה ולא־נשלט פוגע ביכולת לחדש ולחשוב באופן גמיש, בעוד שסטרס מתון יכול לעיתים לעורר יצירתיות.
האמיגדלה (Amygdala) היא מבנה קטן בצורת שקד הממוקם במוח. היא המרכז שאחראי על זיהוי ותגובה רגשית, במיוחד פחד, חרדה וסטרס. כשהיא מופעלת, היא מאותתת למערכת כולה להיות במצב "הישרדות", ולוקחת איתה משאבים מהאזורים שאחראים על חיבורי רעיונות וגמישות מחשבתית.
מחקרים עדכניים של שילדס ושותפיו (Shields et al) הראו כי תחת סטרס נקודתי וקצר טווח הנגרם על ידי אירוע ממוקד, הגמישות הקוגניטיבית היא מהראשונות להיעלם. גמישות קוגניטיבית היא היכולת לשנות כיוון מחשבה, לעבור בין משימות או רעיונות שונים ולמצוא פתרונות יצירתיים. הלחץ המיידי גורם למוח להתמקד במשימות הישרדותיות ומצמצם את מרחב התמרון המחשבתי. אנחנו לא “חסרות השראה”. אנחנו עסוקות בהישרדות.
גירוי־יתר חוסם את רשת היצירה של המוח
היכולת שלנו לייצר רעיונות חדשים, לדמיין ולפתור בעיות מבוססת על מערכת עצבית אחת במוח, המכונה רשת ברירת המחדל (Default Mode Network). זו מערכת מתוחכמת של אזורים במוח שנעשית פעילה כשהמוח אינו ממוקד במשימה חיצונית ספציפית. אפשר לחשוב עליה כעל "מצב האוטומטי" של המוח. זו הרשת שמופעלת כשאנחנו חולמות בהקיץ, נודדות במחשבה, משלבות זיכרון עם אפשרות חדשה. שם מתבשל רעיון. החוקר ביטי (Beaty) ושותפיו מצאו שבמצבי גירוי-יתר כמו התראות, רעש, זרם בלתי-פוסק של גירויים, פעילות רשת ברירת המחדל יורדת משמעותית. המוח מגיב לגירוי החיצוני, ואין לו יכולת להתכנס פנימה. לכן בתקופות כאלה אנחנו מרגישות קושי להתחיל פרויקט חדש.
דווקא ריק ושעמום מאפשרים ליצירתיות לחזור
החוקרות מן (Mann) וקדמן (Cadman) ערכו ניסוי מפורסם בו הן נתנו לנבדקים משימה משעממת של העתקת מספרי טלפון מתוך ספר טלפונים, ואז ביקשו מהם להציע רעיונות חדשים לבעיות שהוצגו בפניהם. התוצאה הייתה מובהקת: דווקא השעמום הפך את הנבדקים לחדשניים יותר.
הפסיכולוג איסטווד (Eastwood), החוקר את תופעת השעמום, הסביר זאת דרך רעיון "המוח הלא-עסוק". לטענתו, כשאנחנו חוות שעמום, אנחנו נמצאות במצב פסיכולוגי שבו אנו מבקשות מעורבות אך לא מוצאות אותה בסביבה החיצונית המיידית. במקום זאת, המוח פונה פנימה, והחלל הפנימי הזה מאפשר למחשבות לנדוד בחופשיות ולהתחיל "להתלקח". הנדודים המנטליים הבלתי-מוכוונים האלה יוצרים קשרים חדשים ומפתיעים במוח – זה הלב של היצירתיות.
הסריגה
סריגה מייצרת את התנאים שהמוח זקוק להם כדי לחזור לעצמו. היא מצמצמת את העולם לכאן ועכשיו. היא מורידה עומס החלטות. היא מרגיעה את האמיגדלה באמצעות תנועה קבועה וצפויה. היא מפנה מקום לרשת ברירת המחדל לחזור ולהידלק. היא מעניקה רגעי ריק עדינים — לא חוסר מעש, אלא מרחב נשימה.
ואז קורה משהו שאנחנו מכירות היטב: תוך כדי סריגה, המחשבה נרגעת, רעיונות מתחילים לעלות, ובלי ששמנו לב — הדלת היצירתית נפתחת לה מחדש. זו מערכת עצבית. ושורה אחת או שתיים של סריגה מספיקות כדי להעיר אותה חזרה לפעולה.
רוצה רגע שקט לסדר את המחשבות?
בימים של עומס החלטות וגירוי־יתר, כמה דקות של סריגה יכולות להחזיר את השקט הפנימי.
אם את צריכה נקודת התחלה עדינה, הנה כמה רעיונות לפרויקטים שמזמינים את המוח לשוב ולנשום:
מקורות:
Wiehler, A., Brummerloh, B., Pyka, M., & Pessiglione, M. (2022). A neuro-metabolic account of why day-long cognitive work alters the control of economic decisions. Current Biology, 32(16), 3564-3575.
Andrews-Hanna, M. R. (2012). The brain’s default network and its adaptive role in internal mentation. The Neuroscientist, 18(3), 251–270.
Beaty, R. E., Benedek, M., Silvia, P. J., & Schacter, D. L. (2016). Creative cognition and brain network dynamics. Trends in Cognitive Sciences, 20(2), 87-95.
Byron, K., & Khazanchi, S. (2011). A meta-analytic investigation of the relationship of stressors and creativity. Journal of Applied Psychology, 96(5), 1070–1081.
Eastwood, J. D., Frischen, A., Fenske, M. J., & Smilek, D. (2012). The unengaged mind: Defining boredom in terms of attention. Perspectives on Psychological Science, 7(5), 482–495.
Mann, S., & Cadman, R. (2014). Does being bored make us more creative? Creativity Research Journal, 26(2), 165–173.
Shields, G. S., Sazma, M. A., & Yonelinas, A. P. (2016). The effects of acute stress on core executive functions: A meta-analysis and comparison with cortisol. Neuroscience & Biobehavioral Reviews, 68, 651-668.






תגובות