יובל שני שגיב: סורגת ברחבי העולם
- לפני 21 שעות
- זמן קריאה 8 דקות
יובל שני שגיב בת שמונה עשרה וחצי, סורגת כבר חמש או שש שנים. בשנים האחרונות היא נדדה עם משפחתה בין מדינות, למדה בחינוך ביתי, ואת הסריגה לקחה איתה לכל מקום.
יובל, ספרי לי קצת על עצמך.
״אני יובל שגיב, בת שמונה עשרה וחצי. בשנים האחרונות רוב מה שעשיתי היה לנדוד עם המשפחה שלי בכל מיני מקומות, בעיקר באירופה, אבל היינו גם בתאילנד. הסריגה הייתה איתי בכל דבר שם. זה התחיל מלהתווכח על אם אפשר להכניס את המסרגות למטוס, והמשיך בללמוד מאנשים איך לסרוג ולהכיר את תרבות הסריגה בכל מקום. ההורים שלי הם נוודים דיגיטליים. עכשיו אני בארץ, גרה עם סבא וסבתא שלי ועוזרת להם לעת זקנה. אני סורגת בערך חמש או שש שנים.״
איך הסריגה נכנסה לחיים שלך?
״ההורים של אבא שלי ואנחנו היינו בנתק הרבה מאוד זמן. זכרתי במעורפל שסבתא שלי הייתה סורגת לי הרבה בגדים כשהייתי תינוקת. כשפגשתי אותם בפעם הראשונה שאני זוכרת, הייתי בערך בת שתים עשרה, וזו הייתה הדרך שלי לנסות להתחבר אליה. היא לימדה אותי קצת לסרוג, וניסיתי כמה שיותר להתמיד בזה כדי שיהיה לנו איזשהו נושא שיחה ומשהו לעשות יחד. משם נכנסתי לסריגה בשתי מסרגות, לרקמה, לסריגה במסרגה אחת ולכל מיני דברים כאלה. זה גם חיבר אותי עם סבתא רבתא שלי. לא היה לי הרבה זמן איתה, אבל היו לי כמה זיכרונות מאוד טובים. הצלחתי ככה להתחבר יותר לצד המשפחתי הזה. גם אם לא נשארתי איתם בקשר, הסריגה תמיד נשארה, וזה אחד הדברים שאני הכי מודה עליהם מהקשר הקצר איתם.״
את זוכרת את הדבר הראשון שסרגת?
״הפרויקט הראשון שהיא לימדה אותי לסרוג היה צעיף סגול מצמר אקריליק. הוא היה מאוד מאוד עקום, אבל, אמא שלי שמרה לי אותו. הוא מראה לי כמה השתפרתי ואיזו דרך ארוכה עשיתי. זה אחד הפרויקטים שביליתי עליהם הכי הרבה זמן.״
איך סבתא שלך באה לידי ביטוי בסריגה שלך?
״בעקבות זה שהיא לימדה אותי לסרוג, הלכתי יותר לכיוון הזה. הסבים שלי עלו מהונגריה, וכשהיינו שם ניסיתי ללמוד כמה שיותר דברים שקשורים לסריגה, כי הסריגה שלה מאוד הושפעה מהמקום הזה. היא למדה אותי שתמיד אפשר לפרום ולהתחיל מהתחלה. זה שמשהו לא הצליח פעם אחת לא אומר שזה לא יצליח בפעם השנייה. פשוט לנסות עוד פעם. חשוב גם ליהנות מהמלאכה, לא רק מהתוצר הסופי. גם אם את סורגת עוד פעם ועוד פעם את אותו דבר, גם אם לא סיימת אותו, גם אם היית צריכה לפרום ממש בסיום של הפרויקט, זה לא נורא. אפשר לעשות את כל התהליך הכיפי הזה מחדש. איך שהיא לימדה אותי ואיך שהיא ראתה את הסריגה תמיד נשאר איתי.״
למה לדעתך להרבה סורגות כל כך קשה להתחיל מחדש?
״אנחנו חיים בעידן שבו רוצים הכל נורא מהר ועכשיו. אין לנו כוח לחכות ולהיכשל, וכמובן לנסות שוב אחרי שנכשלנו. היה לי פרויקט לייס (תחרה) שעשיתי כבר פעם אחת, ובאתי לסרוג אותו פעם שנייה. ממש בשלוש או ארבע השורות האחרונות, אחרי חצי שנה של עבודה, הייתי צריכה לפרום את הכול. זה לא הסתדר עם סוג הצמר ועם הצבע, והבנתי שעשיתי קצת יותר מדי טעויות בשביל שארגיש בנוח ללבוש את זה.״
״חוץ מזה, אני תמיד מקפידה לעשות טעות אחת בסריגה שלי. אני מנסה שהיא תהיה מכוונת, למרות שכמובן יש גם טעויות שאני לא שמה לב אליהן. שמעתי פעם סיפור מאוד ישן, שאנשים היו עושים טעויות בסריגה בכוונה כדי שלנשמה שלהם תהיה דרך לצאת מזה. הם משקיעים כל כך הרבה בסריגה, שצריך שיהיה לה מקום לברוח קצת. מאוד לקחתי את זה. זה משהו שאני חושבת עליו הרבה, גם כשאני סורגת לאחרים וגם כשאני סורגת לעצמי.״
מה קורה לטעות הזאת כשהפריט שסרגת הוא עבור אחרים?
״הטעות היא משהו ממני, אבל גם המקום שלהם להיכנס. עם כמה שאנחנו משקיעות את כל הנשמה שלנו בפריט, ועובדות על כל עין ועין, הסריגה היא עדיין תוצר של עבודת יד. מגיעה לו הזכות להיות עם איזשהו פגם. אני מאוד אוהבת את הדבר הזה בעבודת יד, כשאני רואה שמישהו פספס משהו. זה נותן לזה איזושהי תחושה אנושית שאני נורא אוהבת.״
איך אנשים סביבך מגיבים לזה שאת סורגת?
״בהתחלה קיבלתי הרבה מבטים של למה אני סורגת בעין הציבור, במיוחד כי אני צעירה. זה דבר שאנשים תופסים כנורא מפתיע. את החברה הכי קרובה שלי הצלחתי להשיג מזה שסרגתי בשיעור. היא אמרה: ׳וואו, זה נראה מגניב׳. היא גם הייתה בחינוך ביתי, אז היא הייתה מאוד פתוחה לכל מיני רעיונות. אמרתי לה: ׳אני אלמד אותך׳. אז לימדתי אותה לסרוג במסרגה אחת וצירפתי אותה לכת הזאת של הסריגה. זה יצר חיבור חדש.״
את מרגישה ביקורת על זה שאת סורגת?
״אני חושבת שאני מסננת את רוב הביקורות. זה משהו שאני מקבלת עליו כל כך הרבה ביקורת, שאם אני אתפס על משהו ספציפי, במיוחד משהו שחשוב לי והולך איתי כמו סריגה, אני אף פעם לא אצליח להשתפר בסריגה שלי. גם על המזרן בקרב מגע, שזו סביבה נורא גברית ומאוד לא רגועה ועדינה, בהפסקות הייתי מוציאה את הפרויקט שלי ופשוט סורגת שם. זה טיפה מצחיק לראות פתאום מדריכה סורגת בין שקי האגרוף והציוד. אבל זה משהו שאני נורא אוהבת לעשות. זה נתן לחניכים להבין שיש גם וגם, ולא צריך לבחור דבר אחד.״
האם יש לדעתך קשר בין סריגה לספורט?
״מאוד. סריגה מאוד משפרת ביצועים. ככל שנכנסתי לחלק הזה של הסריגה והספורט, גיליתי שיש אנשים באולימפיאדה שסורגים, וזה פתח לי דרך חדשה. הרבה מהדברים בספורט הם נורא חזרתיים, וצריך לעבוד עליהם, בדיוק כמו החזרתיות בסריגה. זה פשוט התחבר לי אחד לשני. אפילו אם זה נראה שנות אור אחד מהשני, זה הולך יד ביד ביחד. אלו אותם קשרים במוח. בין אם זה איזשהו סט של אגרוף ימין, שמאל, שמאל, ימין, או עין ימין, עין ימין, עין שמאל, עין שמאל. זה כזה.״
מה לדעתך מבוגרות שסורגות פחות מבינות על סריגה של צעירות?
״אני חושבת שהגיקיות (חנוניות) בפריטים שצעירות סורגות. לסרוג פריטים מתוכניות טלוויזיה, דברים שמזכירים לנו דמויות שאנחנו אוהבים. יש איזשהו סוודר בבנות גילמור שהדמות של רורי לובשת, סוודר לבן עם הרבה צמות, והרבה נשים צעירות סורגות את זה. או איזשהו סוודר שסורגים עליו אמירה מסוימת. זה משהו שהופך את זה לשלנו. אני חושבת שזה משהו שצעירים מאוד מנסים לעשות: ללבוש סממנים שמראים לאיזו קבוצה אנחנו משתייכים, בשביל למצוא אנשים כמונו. בזה שאת לובשת משהו שהוא בעבודת יד וקשור לתחום העניין שלך, זה מאוד מושך אנשים צעירים. ואז את אומרת: ׳כן, הכנתי את זה ביד׳. וזה נותן איזושהי שיחה חדשה.״
למה את בוחרת להשקיע כל כך הרבה זמן בפריט, כשאפשר לקנות מוכן?
״במיוחד היום, הכול כל כך נגיש. אפשר לקנות סוודר בארבעים שקלים. או שאת יכולה להשקיע חצי שנה וחמש מאות שקל ולסרוג את זה בעצמך. אבל אחד מהם באמת יהיה שלך, ויגיד משהו עלייך בצורה הרבה יותר עמוקה ממה שקנית. זה מביא איתו הרבה יותר.״
מאיפה הגיע העניין שלך בהיסטוריה של הסריגה?
״בהתחלה זה היה: ׳אוקיי, איזה מגניב, אני אסרוג ויהיה לי בגד יפה׳. בשלב מסוים התחלתי להתעניין גם במה שמסביב לסריגה. איך אנשים סרגו, איך היא התפתחה לאורך ההיסטוריה, ומה המשמעות התרבותית שלה. כשהייתי צעירה יותר נתקלתי בסרטון על נשים שבמלחמת העולם השנייה העבירו מסרים סודיים באמצעות סריגה. אחר כך קראתי גם על מקומות שבהם אסרו על נשים ללמוד לסרוג. זה גרם לי לשאול למי בעצם הסריגה שייכת. למה לאורך ההיסטוריה היו תקופות שבהן ניסו לקחת אותה מנשים, אם זו יצירה ששייכת לכל מי שרוצה לעסוק בה.״
איפה את פוגשת עוד צעירות שסורגות?
״זו שאלה יפה. אני חושבת שלדור הצעיר הרבה יותר קשה למצוא אנשים באותו ראש, בגלל שהאלגוריתם מציג לכל אחד דברים כל כך שונים ואומרים לו: ׳תעקוב אחרי זה׳. את רוב חברי הסריגה שלי, ורוב החברים שלי בכלל, הכרתי מאוד במקרה. החברה הראשונה שהכרתי נטו מתוך סריגה הייתה בפיקניק. זו באמת הייתה החברה הראשונה שלי רק מסריגה, ולא ממסגרת קודמת.״
״אני חושבת שקשה היום יותר להתחבר לאנשים. אין ספק שהסריגה עוזרת להתחיל שיחה, אבל תשעים אחוז מהאנשים לא יישארו שם. גם אם יש לנו את אותם תחומי עניין, ברגע שהם מבינים שזה לא כל הדיל, הם פשוט לאט לאט מתרחקים. אנשים, איך שהם פוגשים מישהו, אוהבים לצייר את כל הדמות שלו בראש. בעיקר בגלל הסושיאל מדיה, שנותן איזושהי הצצה לחיים ואז את מרגישה שאת מכירה את כל הבן אדם. את עושה החלטה ממש בשניות אם את רוצה להיות חברה שלו או לא, ואז מגלה אחר כך שהבן אדם הזה לא כמו שחשבת. זה מרחיק אנשים. האנשים שבאמת נשארים, בין אם החברות התחילה מסריגה ובין אם לא, הם אנשים עם ראש פתוח.״
ומה מצאת בקבוצה של סריגה מקומית?
״הקבוצה הזאת היא משהו מאוד מאוד יפה ומאוד מיוחד. זה שיש שם כל כך הרבה אנשים מכל מיני גילאים. עם כמה שלפעמים זה מבלבל, יש איזושהי הרמוניה שזה מביא. כיף להסתכל על זה, בין אם אני מגיבה או לא מגיבה.״
״בשבועיים האלה נהניתי הרבה יותר מהסריגה שלי, כי קראתי את ההודעות והיה לי כזה: ׳וואי, איזה מגניב. יש את החנות הזאת פה בארץ, לא ידעתי׳. במיוחד שלא הייתי הרבה בארץ, ורק עכשיו אני מרגישה פה קצת כמו תיירת. זה גם מראה איך כל אחת מסתכלת על הסריגה שלה באופן שונה. יש כאלה שמכינות עם זה מתנות, יש כאלה שסורגות לעצמן. זה כל כך מעניין לראות את זה, וכל כך כיף לקרוא את ההודעות בקבוצה כשאנשים משתפים.״
יובל: חיפשתי משהו לסרוג שירגיש אני. אז דבר ראשון הלכתי על השילוב של סגול וירוק. והינה שוב הצמר גרביים הסגול. הוא פשוט אף פעם לא נגמר. סיימתי את הגופיה תוך חודש וחצי. אחד הסריגות הכי כיפיות שלי. אפריל 2026.
ספרי לי על הסוודר עם הכוכבים שלבשת בפיקניק. איך בחרת אותו?
״הפטרן עצמו קורא למסרגות מספר ארבע, ואני אוהבת מסרגות יותר דקות, אז לקחתי מסרגות שלוש וחצי וחוט טיפה יותר דק ופשוט הלכתי על זה. בין היתר כי כל כך אהבתי את הצבעים של הירוק והסגול הזה, ורציתי לסרוג בהם משהו. לפני הדוגמה הזו התאכזבתי מכמה פטרנים ששילמתי עליהם, הם לא היו ברורים, היה בהם מעט מאוד מידע והם לא התאימו לכל המידות. ואז פתאום ראיתי את הפטרן הזה בחינם, והוא נורא מיוחד. משהו שאני לא רואה כל יום. והוא פרויקט שיחסית אני יכולה להעלות על המסרגות ולסרוג בלי הרבה מחשבה, ולהתאים אותו כמה שיותר אליי.״
״לפני שאני מתחילה כל פרויקט אני קוראת את ההוראות, גם אם אני מבינה אותן וגם אם אני לא מבינה. אנגלית זה לא מאוד הצד החזק שלי בגלל הדיסלקציה, אבל אני מבינה את הוראות הסריגה. את האנגלית אני יכולה לבדוק שוב אחר כך. ראיתי שאני מצליחה להבין מה התהליך בפטרן הזה. וזה משהו שנורא אהבתי. שלא מסובבים לי יותר מדי את הראש. שיש שם את כל ההוראות שאני צריכה בלי להחסיר שום דבר, אבל גם בלי למלא את זה בעוד אותיות.״
מה קרה אחרי שסיימת את הסוודר?
סורגת אותו שוב. עכשיו עם רקע סגול וכוכבים ירוקים. משהו משלים לסוודר הקודם. עכשיו אני אנסה לסרוג את זה במסרגות טיפה יותר גדולות ולראות מה קורה, כי הקודם היה לי קצת קטן. אני לא משנה את המידה, אני משנה רק את המידה של המסרגות. אני יודעת שזה משנה את הגייג׳, אבל מעניין אותי לראות פיזית את ההבדל אחד מול השני.״
איך את לומדת טכניקות חדשות?
מסרטונים בטיקטוק. טווח הקשב שלי נורא קצר לדברים כאלה, אז סרטונים של שלושים שניות, ואז להבין אחר כך אם טעיתי ולחזור על זה. הניסיון והטעייה הם באמת המורה הכי טוב בשבילי.״
מה את רוצה להמשיך ולנסות בסריגה?
״בעיקר להמשיך להשתפר ולנסות דברים שמפחידים אותי. סרגתי את ה Top Love של קיקה, ולא ידעתי בכלל איך לסרוג לייס (תחרה). עשיתי את זה וזה קצת הלחיץ אותי, אבל הצלחתי. פעמיים. אחר כך את הקולורוורק ודברים כאלה. אני חושבת שפשוט להמשיך לסרוג פרויקטים יותר ויותר גדולים. יכול להיות שזה יהיה סוודר. אני חושבת שלא סרגתי סוודר גדול כי זה הלחיץ אותי, וזה באמת מתוכנן לאחד הפרויקטים הבאים שלי. איזשהו קרדיגן עם הוראות וינטג׳ ושינוי של הקולורוורק שם, ובצמר שאני בדרך כלל לא רגילה להשתמש בו, צמר הרבה יותר עבה. זה משנה לי את כל האחיזה ולאן אני יכולה לקחת את זה.״
יובל: הפרוייקט הראשון שלי אחרי שעזבתי את הארץ. לא לקחתי שתי מסרגות כי חששתי שיחרימו לי אותן במטוס. ינואר 2023, כרתים.
יובל: סרגתי משהו מהראש, מצאתי צמר שמאוד אהבתי והחלטתי לסרוג מתנה לחברה שלי. פברואר 2023, כרתים.
יובל: זה אחד הפרוייקטים הכי ארוכים שלי. התחלתי אותו בספטמבר 2024 וסיימתי אותו רק במאי 2025. סרגתי אותו בהונגריה, ישראל, יוון, ספרד, אלבניה ויצא לי סוף סוף ללבוש אותו בסרביה.
יובל: המשכתי לסרוג גרביים בין לבין. כמו המשפט המפורסם ״כשאת מבולבלת סרגי גרב״
יובל: התחלתי לסרוג עוד גופיה. סרגתי אותה ממש ממש מהר, אבל בגלל שסרגתי אותה כל כך מהר עשיתי הרבה טעויות וממש לקראת הסוף בחרתי לפרום הכל. דצמבר 2025, גאורגיה
