לסרוג שוב: למה אנחנו חוזרות לדוגמאות מוכרות?

יש אלפי דוגמאות סריגה בעולם. מדי יום עולות לרשת דוגמאות חדשות, שילובי צבעים מפתים וטכניקות שגורמות לאצבעות לדגדג. חומרי ההשראה לא נגמרים ורשימת המועדפים ברבלרי רק הולכת ומתארכת. ובתוך השפע האינסופי הזה, קל להתפתות ולחפש את הריגוש הבא.

יש פרויקטים שאנחנו חוזרות אליהם כדי לתת להם הזדמנות נוספת. יש כאלו שאנחנו פוגשות שוב כדי לבחון אותם בעיניים של היום. אבל המאמר הזה עוסק בסיבה פשוטה יותר: פרויקטים שאנחנו חוזרות אליהם פשוט כי חוויית הסריגה שלהם הייתה כל כך טובה, שאנחנו רוצות להרגיש אותה שוב.

אלו פרויקטים שפועלים לפי חוקים אחרים לגמרי. אלו עשרת זוגות הגרביים שנסרגו למרות שהמגירה כבר מלאה, או הקרדיגן לתינוק שחוזר על עצמו בכל פעם שנולד תינוק חדש בסביבה. דפי ההוראות שלו, שכבר מוכתמים מקפה, הם רק העדות הפיזית לגרסאות הרבות שכבר עברו תחת הידיים שלך. החזרה הזו נובעת כולה מההנאה העמוקה שבחזרה עצמה.

כשהדגם הופך לשפה

בפעם הראשונה שסרגתי את הפרויקטים האלו, הייתי עסוקה בללמוד אותם. בדקתי את המידות, ניסיתי להבין את המבנה, פתרתי בעיות. המוח היה דרוך וניהל סיכונים. בסיבובים הבאים, לעומת זאת, משהו משתנה. הדגם כבר הופך לחלק מהשפה האישית, והידיעה שהוא פשוט עובד מאפשרת לי להפסיק לחשב ולהתחיל לסרוג.

מבחינה נוירופסיכולוגית, ייתכן שחלק מהקסם של פרויקט מוכר טמון במנגנון התגמול שלנו. הנוירוביולוג פרופ' וולפרם שולץ הראה במחקריו שמערכת התגמול במוח מפרישה דופמין בנדיבות לא רק בעת מפגש עם הפתעות, אלא דווקא כאשר מתקיים חיזוי מדויק (Schultz, 2016). אולי זו אחת הסיבות שחזרה לדוגמה מוכרת מרגישה כל כך נעימה: המוח חווה שקט משום שהוא כבר יודע בדיוק מה צפוי להגיע, בלי צורך לנחש, לתהות ולפענח.

כשהידיים כבר יודעות את הדרך

למעשה, כשהצורך לפענח יוצא מהחדר, התודעה מתפנה סוף סוף לחוות את הסריגה עצמה. הפסיכולוג פרופ' מיהאי צ'יקסנטמיהאיי הגדיר את "מצב הזרימה" (Flow) כרגע שבו המיומנות שלנו תואמת בדיוק את האתגר הניצב מולנו (Csikszentmihalyi, 1990). כשאנחנו סורגות פרויקט מוכר, האתגר המנטלי נמוך והמיומנות המוטורית גבוהה, שילוב המאפשר לידיים לנוע כמעט מעצמן במה שהוא מכנה "אוטומט מודע".

מתוך השקט הזה, מתפנה מקום להבחין בניואנסים של הגוונים בחוט, להקשיב לצליל של נקישת המסרגות, וליהנות מהתנועה הפיזית של הידיים שיודעות בדיוק לאן הן הולכות. לכן, השאלה המלווה את הפרויקטים האלו היא אף פעם לא "מה הייתי משנה?", אלא רק: באיזה צבע לסרוג את הבא?

שני ילדודים ושני כובעים

לסרוג שוב מההתחלה | אתגר יוני-יולי

יש פרויקטים שאנחנו סורגות פעם אחת, ויש פרויקטים שממשיכים למשוך אותנו בחזרה. לפעמים מתוך אהבה, לפעמים מתוך סקרנות, ולפעמים כי נשארה שאלה פתוחה.

במהלך החודשים יוני ויולי, אני מזמינה אותך לבחור פרויקט שכבר סרגת בעבר ולהעלות אליו עיניים מחדש.

• איזה פרויקט בחרת לפגוש שוב?

• מה מושך אותך אליו בחזרה?

מחכה לראות את הבחירות והשלבים שלך בקבוצת הוואטסאפ שלנו.

מקורות

Csikszentmihalyi, M. (1990). Flow: The psychology of optimal experience. Harper & Row.

Schultz, W. (2016). Dopamine reward prediction-error signalling: A formal theoretical requirement. Nature Reviews Neuroscience, 17(3), 183–195. https://doi.org/10.1038/nrn.2016.5