לסרוג שוב: המסקנה שהייתה נחרצת מדי
- לפני יומיים (2)
- זמן קריאה 2 דקות
יש דוגמאות שאני חוזרת אליהן מתוך אהבה. יש דוגמאות שאני חוזרת אליהן מתוך סקרנות. ויש דוגמאות שאני חוזרת אליהן כי משהו בהן נשאר פתוח. כשאנחנו חוזרות אל דוגמה כזו, אנחנו מגלות לפעמים שהמסקנה שהסקנו בפעם הראשונה הייתה רחבה מדי.
הגרסה הראשונה
כשסרגתי את הגרסה הראשונה של סוודר נועם, הייתי תחת אילוצי זמן דוחקים. כדי לעמוד בלוחות הזמנים בחרתי לסרוג מארבעה חוטים דקים יחד.
הסריגה התקדמה במהירות. הגדרת העיניים (stitch definition) הייתה יפהפייה. הסוודר היה חם בדיוק כמו שרציתי. אבל הבד עצמו היה חסר תנועה; הוא יצא נוקשה ויציב. הוא עבד מצוין במחנה ריצה במדבר בינואר, מול הקור היבש של מצפה רמון, אבל הוא פחות החמיא לתנועה של הגוף, והצטלם פחות טוב.
מהרגע שהסוודר ירד מהמסרגות, התחלתי לנהל נגדו ונגד עצמי משפט בדיעבד. נשארתי עם כעס פנימי. אמרתי לעצמי שהייתי אמורה לדעת את זה מראש. מתוך הכעס הזה שכנעתי את עצמי שהייתי צריכה לבחור אחרת.
הגרסה השנייה
לא הצלחתי לעזוב את הדוגמה. כעבור שבועיים, יחד עם התלמידות בסדנה, העליתי שוב עיניים. הפעם לא מיהרתי לשום מקום. הסוודר הזה התלווה אליי כמעט חצי שנה, בלי דדליין, בלי מטרות נוספות ובלי לחץ. לקחתי שני חוטים דקיקים והתחלתי לסרוג אותו מחדש.
הגרסה השנייה הסתיימה לבסוף במהלך חופשה באלפים. הבד שנוצר על המסרגות היה אוורירי, מלטף ומאוד רומנטי. מתוך אותה דוגמה בדיוק נולדו שני סוודרים שונים לחלוטין.
המבט המאוחר
במהלך החופשה באלפים, החברים לא הפסיקו ללטף את השרוולים של הסוודר החדש. הם רצו להרגיש את הרכות של הטקסטיל שוב ושוב.
רק אחר כך נזכרתי שאלו בדיוק אותם אנשים שפגשו אותי כמה חודשים קודם לכן במדבר, כשהסתובבתי בגרסה הראשונה והנוקשה של אותו הדגם. אז, אף אחד מהם לא התייחס אליה. היום שתי הגרסאות חיות אצלי בארון זו לצד זו. שתיהן נכונות. אחת מתאימה לרוח של ינואר במדבר, והשנייה לשלג של האלפים.
