מרימה את המסרגה ומכוונת אותה

כשקלטתי בזוית העין את התמונה של הילה לבושה בגופיה שעליה סרוג “מאכזב אך לא מפתיע”, נפערה לי הלסת. איזו אמירה נוקבת וחזקה, ועוד יותר כשהיא סרוגה עם מסגרת של גראני בצבעים חמודים ומתוקים בחוטי כותנה.

הילה לובשת את ״מאכזב אך לא מפתיע״

הילהלה קרושה, הילה אלרט, אשה, יוצרת תוכן, סורגת, יוטיוברית ובעלת קול חד־פעמי באינסטגרם – הופכת את הסריגה מהובי בייתי לבמה מרכזית של מסרים נוקבים, מלאי הומור עוקצני וחכם. נפגשנו לשיחת בוקר וזכיתי לשמוע על תהליך היצירה שלה ולקבל פרספקטיבה רעננה על הסריגה ועל החיים.

היי הילה, מי את כשאת לא סורגת?

אולי זה יפתיע אותך, אבל רב חיי לא סרגתי. אמא שלי תמיד סרגה בקרושה עבודות יפות סביבי, אבל אף פעם לא ישבה לי על הראש שאלמד לסרוג. היצירה שלי דווקא התחילה מאמנות חזותית וציור, ובהמשך למדתי עיצוב תקשורת חזותית ומדיה. עבדתי בהייטק והגעתי לנהל צוות, והרגשתי שאני קמלה כשאני לא יוצרת בעצמי. במקום הנמוך הזה, הבנתי שאני צריכה לעשות משהו עם הידיים כדי להחזיר את היצירה לחיים שלי ומלא את עצמי. נזכרתי בחוטים ובמסרגות של אמא שלי וניסיתי לסרוג עם סרטונים בטיקטוק. זה תפס אותי ונשאבתי לזה. מהר מאוד הבנתי שהקרושה משתלב עם יצירת התוכן שלי ועם התשוקה ליצור אמנות ויזואלית.

האם היה רגע שבו הבנת שהיצירה שלך הפכה מהובי לאומנות? כי מאוד ניכר בעבודה שלך שיש לך הרבה מה לומר.

הסריגה שלי היא קודם כל כלי להבעה, וככל שאנשים מגיבים אליה כחדשנית ומרגשת, אני פתאום עוצרת ומבינה שיש כאן משהו. כשאני סורגת, יש תמיד מאבק פנימי, מצד אחד אני רוצה לסרוג משהו כדי ללבוש, אבל הוא חייב להיות אמירתי.

אני חושבת שהרגע הראשון שהבנתי שהיצירה שלי היא אמירתית היא במלחמה. הרשת סערה סביב הפקודה של ״3-2 ש-גר״ של מפעיל הכתב״מ והחלטתי להשתמש בטכניקה של tapestry שלא היתה מוכרת בארץ כדי לסרוג את המילה ש-גר. שילבתי בין טיפוגרפיה, עיצוב גרפי וקרושה, צלמתי והעליתי לרשתות. קבלתי המון תגובות, גם ממעצבים גרפיים, ואז הבנתי שיש כאן משהו שאני צריכה לפתח. עד לאותה נקודת זמן, הכתיבה היחידה שראיתי בסריגה היא שמות על כיפות, וחשבתי לעצמי שזה חומר גלם מדהים שלא יכול להשאר במרחב הכיפות בלבד.

ש-גר

אפרופו כיפות, היצירה שלך ״נגד זין הרע״ העיפה אותי. משחק המילים, והביצוע במדיום של חוטים רכים ויפים, ועין הרע המסורתית עם המסר החריף, הבועט והשנון! איך את מחליטה שטקסט ״ראוי״ להיסרג? זה מרגיש כאילו הטקסטים שלך מתפרצים.

הטקסט תמיד מתפרץ, ואגב הוא תלוי אצלי בחדר השינה. אבל למרות הטקסט מתפרץ, הסריגה עצמה לוקחת זמן. אז קודם כל, אני צריכה לצייר או לכתוב לי איזו סקיצה ואחריה ליצור תבנית. ומשם עד שהפרויקט גמור, זה מאבק בשבילי. הקרושה מלמד אותי לפתח סבלנות. זו באמת שאלה מה ראוי להיסרג, כי מושקעת המון עבודה בסריגה תפר תפר, אז הכיתוב חייב להיות בעל משמעות. זו מחויבות, כי אם אני לא מרגישה מחוברת ליצירה, זה מבאס להמשיך לסרוג. אני חושבת הרבה מה אני רוצה שיככב על חולצה.

הסיפור של ״נגד זין הרע״ מתחיל בליאור, חברה טובה שלי ושותפה במהלך הלימודים. יום אחד ליאור חזרה מבילוי ואמרה לי ״יש לי כזה רצף של דייטים זוועה, יש עלי זין הרע״ ושתינו התגלגלנו מצחוק. מיד הבנתי שיש כאן משהו. בגלגול הראשון, יצרתי למשפט הזה פוסטר מאויר שהיה ממש טוב, וכשהתחלתי ליצור ב tapestry הבנתי שאני חייבת לעשות עם המשפט הזה משהו מחוטים.

ה tapestry האחרון שיצרתי ״מאכזב אך לא מפתיע״ הוא ממש שיקוף של התקופה האחרונה. הכל הוא כל כך כזה, מאכזב אבל צפוי. חשוב לי שהסריגה תדבר תקופות ותהיה מזכרת מהחיים ומהאווירה.

היצירה שלך מצחיקה, אישית, נשית ובועטת. איך את מתמודדת עם ביקורת? מאוד מהר הבנתי שהחיים האלה הם שלי ואני לא אחיה את החיים שלי, אם אחשוב כל הזמן מה לאחרים יש להגיד. ככל שמדברים עלי מאחורי הגב, או מותחים ביקורת, זה אומר שאני בדרך הנכונה. ברור שאני מקבלת המון תגובות שנאה ברשת מכל העולם, ורובה על הגוף שלי. השנאה אף פעם לא מגיעה מאנשים שאני מעריכה, ועם הזמן למדתי להתעלם מזה. כשביקורת מגיעה בצורה מכבדת מאנשים שחשובים לי, אני יכולה להקשיב ושקול מה אני לוקחת מזה.

הרבה נשים לא סורגות לעצמן כי הפחד שהפרויקט לא יצא במידה הנכונה או לא יחמיא הוא פחד משתק. איך את מתמודדת עם זה?

מה כבר יקרה - סרגתי משהו, בזבזתי זמן ולא הצליח? זה לא סוף העולם. הרעיון לא עבד? עברתי הלאה. בתחילת קריירת הסריגה שלי, סרגתי כל כך הרבה דברים שיצאו לא טוב, גדולים מדי, קטנים מדי - שלמדתי שהחיים לא נגמרים אם עשיתי טעות. יש לי מספיק נסיון שאני שורדת את זה והדבר הכי גרוע הוא שבזבזתי זמן. ביג דיל, אנשים מבזבזים זמן על דברים הרבה יותר איזוטריים מסריגה. אני גם מאמינה שזמן שנהנית לבזבז הוא לא מבוזבז, הרי לקחנו משהו מזה, גם אם הפרויקט לא הצליח.

איך את מתמודדת עם פרימה?

אני חושבת שאולי זה מאפיין של הדור שלי, אנחנו מחליפים עבודות יותר מהר, וגם בני זוג. זה לטובה ולרעה, אבל זה לימד אותי שאין מה להאחז בשום דבר כי הכל הוא כל הזמן בר שינוי, וגם אני משתנה. חווינו משבר בריאות עולמי, מלחמה... כל כך הרבה שינויים גדולים ותכופים, אז מה זה שבוע של סריגה שצריך לפרום?

אני חושבת גם שכל תפר הוא המקום הנוח שלי, כל שורה היא מקום כייפי להיות בו מחדש. כך שאם אני צריכה לפרום, אני רואה את זה שקבלתי הזדמנות לסרוג עוד שורה מחדש. אני מוצאת המון אושר בכל תפר. 💙 לקחתי מהשיחה הזו לא מעט, ובעיקר, אופטימיות מול אשה צעירה וחכמה שרואה את מה שקורה ויודעת בדיוק איפה להכניס מסרגה ולאן לכוון אותה.

עוד תמונות של עבודות יפהפיות שלה - בהמשך העמוד.

מי שרוצה לעקוב אחרי הילה ולתמוך ביצירה שלה: לרכוש את הדוגמאות של הילה ב Ko-fi באינסטגרם - @hilalacrochet

ביוטיוב (באנגלית) בו היא מלמדת לסרוג בקרושה - @Lalacrochet

ולמי שיש צעירים וצעירות בגילאי העשרה, המליצו להם בחום על אירוע הכרות עם הילה ועם עולם הקרושה ב 18.9 במוז״א תל אביב

הזמנה

הילה אלרט בטופ סרוג