ישנן המון דרכים להוסיף עיניים בסריגה בשתי מסרגות. כאן תמצאי הגדלה חמודה ופשוטה: סורגים שתי עיניים מאותה לולאה – פעם בקדמת העין ופעם בגב העין.

גרב סרוגה עם דש עקב בדוגמת אבקנים כפי שהסברתי בפוסט הקודם , בגרביים  דש העקב הוא החלק מעל העקב, לפני הפנייה, וזהו אחד האזורים הנשחקים ביותר בגרב. בגלל החיכוך עם הנעל, נהוג לסרוג את הדש בטכניקה שמייצרת בד עבה ועמיד יותר . באותו פוסט הצגתי את דש העקב הקלאסי, שבו מחליקים עיניים לסירוגין והמראה המתקבל דומה לסריגת פטנט עם קווים אנכיים מאוד בולטים. הפעם, אני מביאה ואריאציה על הנושא - דש עקב בדוגמת אבקנים (stamen stitch) . כאן, שורת החלקת העיניים עוברת אל שורת השמאל, כך שהחוט האופק

הם לא פתחו את Yarn כדי “למכור חוטים”, אלא כדי לשנות את ההיצע הקיים עבור קהילת הסריגה הישראלית. מהחיבור בין התשוקה של ג׳וליה לחומר ולהתפתחות יצירתית, לבין הסקרנות של צביקה להבין איך מערכות עובדות, נולדה חנות קטנה בזכרון יעקב שבמהלך השנים, הפכה לשם מוכר כמעט לכל סורגת בארץ. ג׳וליה וצביקה בסטודיו יארן, בזכרון יעקב ראשית הדרך ג׳וליה וצביקה הכירו בחיפה, שם למדו באותה כיתה בתיכון. “אני סורגת מאז שאני זוכרת את עצמי,” אומרת ג׳וליה. “הייתי הולכת לחנויות סריגה ומתמלאת השראה. הצבעים, המ

גרב אחת היא פריט סרוג שלם, יש לה עקב, יש לה בהונות, היא גמורה מכל בחינה. ובכל זאת, היא חסרת שימוש. בלי התאומה שלה היא חסרת תוחלת ובלתי לבישה... כדי באמת ליהנות ממנה, חייבת להגיע גם התאומה. וכאן מגיע האתגר שמכירות רבות מאיתנו: סינדרום הגרב השנייה . ההתלהבות הראשונית כבר נגוזה, הסקרנות התפוגגה, ומה שנשאר הוא לשחזר בדיוק את אותו תהליך בשנית. עבור מי שקשה לה לחזור על אותו הדבר פעמיים, זה יכול להרגיש כמו קיר בלתי עביר. אבל יש גם מי שמוצאות נחמה דווקא בחזרתיות. סורגות שנהנות מהקצב

ראיון עם רוזין פאר, הבעלים של Leen's Knit, חנות חוטים אונליין ישראלית רוזין פאר רוזין גדלה בבית מסורתי, בת הזקונים במשפחה. “סבתא שלי נפטרה עוד לפני שנולדתי, אבל תמיד סיפרו לי עליה – שהיא סרגה דברים שאף אחת אחרת לא ידעה. זה ידע שנעלם, ותמיד הרגשתי פספוס גדול. אמא שלי למדה לסרוג בבית הספר. אני זוכרת אותה יושבת עם מסרגות וסורגת לנו סוודרים. כבר אז נמשכתי לחוטים ולצבעים. הייתי נכנסת לחנויות וקונה גלילים רק כי הם קסמו לי. אמא שלי הייתה שואלת למה אני צריכה את כל זה, ואני חשבתי שזה

ציצסרוג, Knitted knockers אוקטובר מזכיר לכולנו את החשיבות של גילוי מוקדם בסרטן השד – הצעד המשמעותי ביותר להצלת חיים. ובכל זאת, יש נשים שנדרשות לכריתת שד. בשביל אותן נשים קם מיזם מלא חום: ציצסרוג. מה זה ציצסרוג (knitted knockers)? ציצסרוג הוא מיזם עולמי של פרוטזות סרוגות מ־100% כותנה, רכות, קלות ונעימות למגע. הפרוטזה מיועדת לנשים אחרי כריתת שד, ומהווה חלופה טבעית וידידותית יותר לפרוטזת סיליקון כבדה ומכבידה. המיזם נולד בארה״ב בשנת 2012, ביוזמת ברברה דמורסט שהקימה את עמותת Knitt

ראיון עם אגט רוטמן קסל, Made By Gootie כבר מילדות באניעם שברמת הגולן, אגט הכירה את עולם החוטים. אמא וסבתא לימדו אותה את הבסיס – איך לסרוג עין ימין ושמאל, ובמשמרות הלילה בצבא, היא מצאה את עצמה מחפשת דוגמאות ברשת, נתקלת בבלוגים באנגלית ומתאהבת בעולם התחרה, ההוראות הטכניות והגרפים. “אני מאוד טכנית,” היא אומרת, “היה לי כיף ללמוד את כל הסימונים והשרטוטים. מצאתי בהם הרבה הגיון.” אגט רוטמן קסל באותה תקופה החוטים הזמינים היו בעיקר חוטים אקריליים אבל אגט תמיד העדיפה חוטים עדינים, כותנ

דש עקב מחוזק באמצעות החלקת עיניים בגרביים, דש העקב הוא החלק מעל העקב, לפני הפנייה של העקב . הוא נסרג בצורה של מלבן בסריגה שטוחה ולכן מכונה ״דש״ (באנלית flap). זה אזור בגרב שמתחכך הרבה עם הנעל, והאזור בו לפעמים הרגל נפצעת מנעליים חדשות שעוד לא התרככו. לכן נהוג לסרוג אותו בטכניקה שמייצרת בד עבה ומחוזק יותר.   ישנה טכניקה קטנה וחמודה, שהתיעוד המוקדם ביותר שלה הוא מראשית המאה ה- 20, והיא מאוד פופולרית עד היום. חיזוק דש העקב באמצעות החלקת עיניים  הוא שמה, ובאנגלית - slipped stitc

ראיון עם דנה קרוליצקי, דנה דולז, יוצרת הבובות הסרוגות שמביאה יצירתיות וחום אנושי לעולם הקרושה דנה דולז כששואלים את דנה מי היא, התשובה רחוקה מלהיות חד־ממדית: היא מעצבת תכשיטים בהשכלתה, בעלת ניסיון עשיר במסעדנות, ואמא טרייה – אבל מעל לכל, היא סורגת שיודעת להפוך רעיון לסיפור מוחשי בידיים. בשנים האחרונות היא ביססה לעצמה מקום ייחודי בזירת הקרושה בישראל, עם בובות שהופכות לא רק לפריט משחק אלא למקור נחמה וקסם. מעיצוב תכשיטים לקרושה דנה למדה עיצוב תכשיטים בשנקר, אבל סיום התואר נפל על

לקראת חודש הגרביים – Socktober – הלכתי לחפש תמונות של הגרביים הראשונות שסרגתי. ובין כל הקבצים והאלבומים מצאתי לא רק גרביים, אלא גם את המילים שכתבתי ב־2013. טקסט קטן שהחזיר אותי לרגע שבו הכול היה חדש, ושגיליתי שהוא עדיין נושא בתוכו אמת על פגיעות, על יצירה ועל חום שנשאר קרוב לגוף וללב. זוכרים את הפעם ההיא שהגעתם לאיזו סדנא, או לבית חולה נקיון, ופתאום התבקשתם לחלוץ נעליים? נותרתם עם גרביים. על פניו, עדיין אינכם חשופים לגמרי ואיש אינו רואה אם גזרתם ציפורניים או מה מצב הפדיקור. עם

אני שואלת ואת עלולה לחשוב שזו שאלה מוזרה או אפילו מתנשאת... עין ימין היא הרי אבן היסוד של הסריגה, מה שסבתא לימדה אותנו כשהיינו ילדות, אז למה להתעכב? אלא שדווקא כאן מסתתר דבר חשוב שעלה בשבוע שעבר בקהילה שלנו, ואני פוגשת לא מעט בשיעורי הסריגה אצלי. הרבה מאיתנו סורגות באופן אינטואיטיבי דרך הרגל האחורית בלי לדעת בכלל – וזה ההסבר למה הסריגה שלך נראית קצת אחרת מהדוגמה ולמה הגדלות מתנהגות אחרת מהמצופה. אפילו כתבתי בלוג על מה הסוודר הראשון ולמה קבלתי חורים בלתי צפויים .   יש שתי דרכי

פעם מאוד התרגשתי להביע את האהבה שלי דרך סריגה. כשחזרנו משנת שבתון בארה״ב, קניתי מלא חוטי גרביים כדי לסרוג זוג גרביים לכל בן ובת משפחה....

ראיון עומק עם הילה אלרט – יוצרת קרושה בועטת, פמיניסטית ומצחיקה, על גופיות מדברות, טקסטים סרוגים, ושאלות שלא שואלים בקול. סריגה עם אג’נדה, בהומור ובצבע

אין על ההנאה של סריגה מדיטטיבית… עין ועוד עין, והמחשבות מתפזרות להן וגולשות למקומות רחוקים. ואז, ברגע אחד, עין מחליקה ונופלת. רגע של לחץ. בסרטון הזה תראי איך להרים אותה – בצד ימין או בצד שמאל של העבודה – ולחזור לסריגה מהנה בלי לחץ.

השבוע חזרתי מחופשה בברצלונה עם אחותי. היא אמא לארבעה קטנטנים מתחת לגיל 7, וזאת הייתה החופשה הראשונה שלה בלי ילדים מאז ירח הדבש. הגוף שלה עבר, ועדיין עובר, שינויים.   וגם אני משתנה. סביב הלידות, כמו רובנו, עליתי וירדתי במשקל. עם השנים, ריצה ואימוני כוח הפכו לחלק משמעותי מהחיים שלי. ועם הזמן ראיתי שינויים גדולים: מאשה ללא כתפיים עם ירכיים רחבות, הפכתי לאשה שרירית, עם כתפיים ורגליים חזקות.   בברצלונה יצאנו לקניות. נכנסנו לכל הרשתות הגדולות והיא מדדה מלא בגדים. ושם, בין המדפים ות

יש פרויקטים שאנחנו סורגות, שבדרך מלמדים אותנו על עצמנו לא פחות משהם מלמדים אותנו לסרוג - והסוודר הראשון שלי היה בדיוק כזה. השבוע, התחשק לי לחזור במנהרת הזמן אל חן שסרגה את הסוודר הראשון שלה. זה היה ב־2012, כשגרנו בארה"ב. הייתי אמא צעירה לתינוק ראשון שלא ישן, רחוקה מהמשפחה, מותשת מלילות ארוכים ועם שאלות גדולות לגבי איפה נבסס את חיינו. באותה שנה, החלטנו לסגור את הפרק האמריקאי, לארוז ארגזים, להיפרד ולעבור לחיפה. בתוך כל הטלטלה הזו, הסריגה הפכה לעוגן של שפיות נפשית.   קצת לפני שח

אוגוסט. העולם בחוץ זז בקצב קצת יותר איטי, ואצלי בדיוק להפך. אני מג׳נגלת בין משימות החיים לבין המאמץ לייצר רצפי עבודה כדי לקדם את הכנות להשקה של תכנית ליווי הסריגה הראשונה, האתר של סריגה מקומית, לקיים את מפגשי הסריגה, והתכניות לסתיו...    המשימות והסטנדרטים שלי לא תמיד מתיישבים עם הקצב של אוגוסט; עם החום שמבקש לחלוץ נעליים, לקחת צעד אחורה, להוריד את הקצב ולרבוץ.    תחושת האשמה שמקננת בתוכי על חופשת הקיץ, והילדים שלי שמחכים בסבלנות שאהיה פנויה; והרגשות הגדולים - ההתרגשות והחשש

למה, מתי ואיך עושות את זה נכון מה זה בעצם לסרוג בשני חוטים? כשסורגות פרויקט מחוטים צבועים בעבודת יד, או מחוטים טבעיים בגוונים משתנים – לפעמים שני חוטים מאותה סדרת צבע נראים… קצת אחרת. אחד כהה יותר, אחת עם יותר כתמים, אחד עם שינוי צבע פתאומי. זו לא טעות – זה חלק מהקסם. אבל כשסורגות פרויקט שלם מחוטים שונים, השוני הזה עלול לבלוט. פתאום חלק מהשרוול נראה כהה בהרבה מהגוף, או פסים בלתי מוסברים מופיעים בדיוק במעבר לכדור חוט חדש. למה כדאי לסרוג בשני חוטים? כדי לקבל מראה אחיד ומאוזן לא

רציתי לשתף אותך במחשבה שעלתה לי בראש בריצה בשבוע. אם   את   רוצה   ללכת   מהר  – תלכי   לבד . אבל   אם   את   רוצה   להגיע   רחוק  – תלכי   יחד . (פתגם אפריקאי)   חלקכן יודעות שאחד התחביבים שלי בשנים האחרונות הוא ריצת שטח. במיוחד אני אוהבת לרוץ מרחקים ארוכים. אני אוהבת להרגיש שהריצה שלי היא מסע. היא התחילה בשעה כלשהי, עם אור רך של זריחה. עד לסיומה, כבר עברתי דרך: השמש עלתה, הנוף השתנה, וגם הרגש. מ”אוף, איך אני אסחוב את הריצה הזו”, ועד “איזה יופי, כמה הנוף השתנה כאן מהשבוע שעב