מהיום שהתחלתי לעבוד על סריגה מקומית היה לי ברור שהמילה הכתובה בעברית היא הלב. קנאתי במרחבי התוכן באנגלית, בשפע התרבותי, ביכולת לדבר על מלאכה באופן רחב ומשמעותי או לתת הוראות מאוד מדויקות איך להגדיל עין (kfb, m1l, lli) — וייחלתי שיהיה לנו גם. כשבניתי את האתר, ביקשתי מהמעצבת להגדיר מקום של כבוד לתוכן. היא מיד ביטלה את הבקשה במילים: “מותק, תרדי מזה. אנשים בימינו לא קוראים כלום. אין קשב ואין סבלנות. וחוץ מזה, סריגה היא דבר חזותי. תלמדי לצלם.” אז התקנו רכיב של בלוג. אבל בפנים זה ב

פסים היום הם אלמנט עיצובי קלאסי ונצחי, אבל במשך מאות שנים הם סימנו משהו אחר לגמרי – את החריג והמוקצה. ההיסטוריון מישל פסטורו מתאר בספרו The Devil’s Cloth שבימי הביניים רק אנשים שחיו בשולי החברה לבשו פסים: ליצנים, עבדים, אסירים, יהודים, ונשים שסטו מהנורמה. פסים שברו את הסדר החזותי ולכן שימשו כסימן של אי־סדר חברתי. מהים אל החוף: מדים, חופש ונשיות באמצע המאה ה־19 הנמלים הצרפתיים הכילו בליל צבעוני של אנשים. בכל נמל, ובכל ספינה, אנשי הצוות לבשו בגדים שונים. ב 1858 פרסם משרד הצי הצ

ענבל גרוס היא מעצבת סריגה מהמוכרות והאהובות בקהילת הסריגה בארץ. היא מעצבת דגמים ייחודיים, שמשלבים בין ידע טכני עמוק לרגישות אסתטית. אחד הדגמים שלה זכה בתחרות והתפרסם במגזין Vogue Knitting. היא התחילה את דרכה כתלמידה של אורלי מצמר גורמה , ומשם המשיכה ללמוד בעצמה - מתוך סקרנות עקשנית ואהבה אמיתית לאתגר. “ככל שההר יותר גבוה,” היא אומרת, “אני יותר בעניין.” ענבל גרוס לובשת את העיצוב שלה - Porcelain Flower Top איך התחלת לסרוג? ״אני בכלל לא באה מעולם האופנה. הכול התחיל מהבן שלי, שרצ

איך לגלח גרביים סרוגות ולחדש אותן – מדריך קצר עם סרטון עם הזמן והשימוש התכוף, על הגרביים הסרוגות יופיעו כדוריות קטנות של סיבים, פלומות, במיוחד בעקב ובבהונות שנשחקים יותר. כדי לרענן את מראה הגרביים, אפשר להסיר בעדינות את הפלומות עם סכין גילוח לבדים או סכין גילוח פשוטה. איך? העבירי בעדינות את סכין הגילוח לאורך כיוון הסריגה. אל תשתמשי בתנועות הלוך ושוב אלא רק לכיוון אחד, כדי להסיר את הפילינג בלי לפגוע בלולאות. צילמתי סרטון קצר כדי שתוכלי לראות את התהליך וגם תמונות של לפני ואחרי

על נורו, חוטים חיים והיופי שבחומר דוגמית לפרויקט אחד החוטים שחזרתי אליהם לאחרונה, אחרי הפסקה של שלוש־עשרה שנים, הוא Noro Silk Garden. יש בו משהו חי בזכות חילופי צבע איטיים ושינויים בעובי. כל מעבר צבע מכיל שברי צבע שיוצרים שילובים יפהפיים שמזכירים לי חילופי עונות, שינויים בנוף ובאור לאורך היממה. החוט יחגוג 35 שנים ב 2026, ועדיין ממשיך לרגש סורגות וסורגים ברחבי העולם. מהכבשה אל החוט סילק גרדן נולד מהחזון של אייזקו נורו. נורו היה אומן שהקים את מפעל החוטים שלו ב־1975 במחוז אאיצ’י

גילי גולדשטיין גילי גולדשטיין נולדה בתל אביב, בוגרת המחלקה לקרמיקה בבצלאל, וכיום חיה במילאנו, שם היא לומדת לתואר שני בעיצוב טקסטיל באקדמיה NABA. בין קרמיקה לחוטים, בין נול למכונת סריגה, היא מחפשת את נקודת המפגש בין חומר, הקשבה וזיכרון חושי. נפגשנו לשוחח על תהליכי יצירה, על המפגש עם החומר ועל הידע שטמון בידיים. ״אני חושבת שהייתי תלמידה מאתגרת,” היא אומרת בחיוך. “אבל בבית הספר הדמוקרטי ביפו נתנו לי להבין שאני שווה למורה. יש פער גילאים, אבל שנינו בני אדם. זה נתן לי ערך לעצמי. ז

איך ממשיכות כשהחוט נגמר? זו שאלה שנשאלת לא מעט. ישנן שיטות רבות איך לחבר, אני אוהבת פשוט להניח לחוט הישן ולהתחיל לסרוג עם החוט החדש. פשוט. צילמתי סרטון קצר שמדגים כמה זה פשוט: איך לחבר חוט חדש טיפ של אלופות: במידת האפשר, נסי להחליף לחוט חדש באזור נסתר בפרוייקט. לדוגמא באזור תפר הצד בסוודר שם הידיים יסתירו אם יש מעט הבדל במתח הסריגה.

אחרי שדיברנו על הדימוי של הסבתא הסורגת ועל חוסר הייצוג של נשים בוגרות בתעשיית הסריגה, רציתי להביט רגע על הצד השני – על הנראות שאנחנו בוחרות לעצמנו.   הרבה נשים סורגות במשך שנים, אבל כמעט לא מצטלמות עם מה שסרגו. לפעמים זה קשור לצניעות, לפעמים לביטחון, ולפעמים פשוט תחושת אי־נוחות מול מצלמה. אבל דווקא הנראות הזו – של נשים אמיתיות, בכל גיל ומידה – היא זו שיכולה לשנות את התמונה.   פניתי אל מלי גולדפרב, צלמת מדהימה וחברה שמתעדת את כל האירועים המשפחתיים שלנו ב 20 השנים האחרונות ובקש

על גילנות, חוסר יצוג ומה עושות עם הסטריאוטיפ אוקטובר הוא חודש המודעות לגיל השלישי ורציתי להתייחס לנושא מבלי ליפול לקלישאות או לבחור בכיוונים צפויים כמו ״למדתי מסבתא שלי לסרוג״. זה אמנם נכון וראוי, אבל לא חשבתי שזה מספיק מעניין. מול הפנים נעמד לו הסטריאוטיפ של ״סבתא סורגת״, והחלטתי לחקור איך הוא נולד, איך השתמר, אילו שינויים עבר ומה לעזאזל אני עושה איתו - כי האמת? הוא די מעצבן אותי. מהמלאכה למלאכת נשים הדימוי של סריגה כתחביב בלעדי של סבתות, הוא תוצר תרבותי יחסית חדש שנולד ממפ

לכבוד חודש המודעות לגיל המבוגר, יצאתי לבדוק איך מיוצגות נשים מבוגרות בעולם הסריגה. סורגות מבוגרות מהוות את עמוד השדרה של תעשיית הסריגה, הן הצרכניות הנאמנות והרווחיות ביותר שלה, בעלות כוח הקניה הגדול ושיעור השלמת הפרויקטים הגבוה ביותר. ובכל זאת, כשעברתי בין אתרים, קטלוגים, ומעצבות ברחבי העולם - כמעט ולא מצאתי נשים מבוגרות כדוגמניות לדוגמאות סריגה. מצאתי בעיקר אנקדוטות. הן לא הגיעו מחברות החוטים או המגזינים, אלא דווקא ממעצבות שפועלות מתוך הקהילה. פה סוודר שצולם על אמא של המעצבת

על חומר, ניסוי, גוף משתנה, ושושלת של ידיים עובדות מרים ברוק-כהן, בחצר ביתה אוקטובר 2025 נפגשנו בסטודיו בביתה בחיפה, בין מדפים עמוסים בספרי מלאכה וסריגה, ערימות בדים וקופסאות של חוטים. מרים ברוק-כהן חוקרת את הגבולות של חומר, זמן וגוף, ומחפשת בכל פעם הבנה חדשה למה שאנחנו רגילות לחשוב עליו כ“אותו הדבר”. “הדודים שלי היו אנרכיסטים,” היא אומרת בחיוך. “הם לימדו אותי לא לקבל דברים כמובן מאליו. לחשוב אחרת. לנסות.” הגישה הזו, של בדיקה מתמדת, סקרנות ואי־ציות לנורמות, מלווה אותה גם בעבוד

את הגרב הראשונה סרגתי ב־2018. ראיתי באינסטגרם קריאה למתנדבות לבדוק דוגמת גרב חדשה – רק גרב אחת מתוך זוג – ונרשמתי בהתלהבות. בחרתי חוטים יפהפיים של Viola, מעצבת קנדית שצבעה בצבעים טבעיים, שחיכו לפרויקט הנכון, וקפצתי למים. התחלה הייתה מבטיחה, אבל אז הגיעה טבלת התחרה. טבלה של שמונה שורות, מתוכן שבע בסריגה חלקה ושורה אחת בלבד של תחרה – נשמע קל, נכון? רק ששורת התחרה כללה ה־p4tog (ארבע עיניים יחד כעין שמאל) הפכה כל סיבוב למאבק הישרדות. למשוך את הליפוף דרך ארבע עיניים על המסרגה דרש

אין דבר יותר מבאס מלהשקיע שעות בסריגת גרביים – ובסוף לגלות שהן לא מתאימות, מתבלות מהר או פשוט לא נוחות. כדי לחסוך ממך את האכזבה הזו, ריכזתי חמישה טיפים פשוטים ומבוססי ניסיון, שיעזרו לך לסרוג גרביים עמידות, יפות ולהנות מהדרך. 1. לסרוג יותר גרביים בסיסיות! הדרך הכי יעילה להשתפר היא פשוט להמשיך לסרוג. נשמע מובן מאליו, ולמה אני בכלל חושבת שזה טיפ. אבל, כל זוג נוסף שאת סורגת, את מחזקת את הזיכרון השרירי, מחדדת את הדיוק שלך ומעמיקה את ההבנה של מבנה הגרב. אם את רוצה להרגיש שיפור, אני

ישנן המון דרכים להוסיף עיניים בסריגה בשתי מסרגות. כאן תמצאי הגדלה חמודה ופשוטה: סורגים שתי עיניים מאותה לולאה – פעם בקדמת העין ופעם בגב העין.

גרב סרוגה עם דש עקב בדוגמת אבקנים כפי שהסברתי בפוסט הקודם , בגרביים  דש העקב הוא החלק מעל העקב, לפני הפנייה, וזהו אחד האזורים הנשחקים ביותר בגרב. בגלל החיכוך עם הנעל, נהוג לסרוג את הדש בטכניקה שמייצרת בד עבה ועמיד יותר . באותו פוסט הצגתי את דש העקב הקלאסי, שבו מחליקים עיניים לסירוגין והמראה המתקבל דומה לסריגת פטנט עם קווים אנכיים מאוד בולטים. הפעם, אני מביאה ואריאציה על הנושא - דש עקב בדוגמת אבקנים (stamen stitch) . כאן, שורת החלקת העיניים עוברת אל שורת השמאל, כך שהחוט האופק

הם לא פתחו את Yarn כדי “למכור חוטים”, אלא כדי לשנות את ההיצע הקיים עבור קהילת הסריגה הישראלית. מהחיבור בין התשוקה של ג׳וליה לחומר ולהתפתחות יצירתית, לבין הסקרנות של צביקה להבין איך מערכות עובדות, נולדה חנות קטנה בזכרון יעקב שבמהלך השנים, הפכה לשם מוכר כמעט לכל סורגת בארץ. ג׳וליה וצביקה בסטודיו יארן, בזכרון יעקב ראשית הדרך ג׳וליה וצביקה הכירו בחיפה, שם למדו באותה כיתה בתיכון. “אני סורגת מאז שאני זוכרת את עצמי,” אומרת ג׳וליה. “הייתי הולכת לחנויות סריגה ומתמלאת השראה. הצבעים, המ

גרב אחת היא פריט סרוג שלם, יש לה עקב, יש לה בהונות, היא גמורה מכל בחינה. ובכל זאת, היא חסרת שימוש. בלי התאומה שלה היא חסרת תוחלת ובלתי לבישה... כדי באמת ליהנות ממנה, חייבת להגיע גם התאומה. וכאן מגיע האתגר שמכירות רבות מאיתנו: סינדרום הגרב השנייה . ההתלהבות הראשונית כבר נגוזה, הסקרנות התפוגגה, ומה שנשאר הוא לשחזר בדיוק את אותו תהליך בשנית. עבור מי שקשה לה לחזור על אותו הדבר פעמיים, זה יכול להרגיש כמו קיר בלתי עביר. אבל יש גם מי שמוצאות נחמה דווקא בחזרתיות. סורגות שנהנות מהקצב

ראיון עם רוזין פאר, הבעלים של Leen's Knit, חנות חוטים אונליין ישראלית רוזין פאר רוזין גדלה בבית מסורתי, בת הזקונים במשפחה. “סבתא שלי נפטרה עוד לפני שנולדתי, אבל תמיד סיפרו לי עליה – שהיא סרגה דברים שאף אחת אחרת לא ידעה. זה ידע שנעלם, ותמיד הרגשתי פספוס גדול. אמא שלי למדה לסרוג בבית הספר. אני זוכרת אותה יושבת עם מסרגות וסורגת לנו סוודרים. כבר אז נמשכתי לחוטים ולצבעים. הייתי נכנסת לחנויות וקונה גלילים רק כי הם קסמו לי. אמא שלי הייתה שואלת למה אני צריכה את כל זה, ואני חשבתי שזה

ציצסרוג, Knitted knockers אוקטובר מזכיר לכולנו את החשיבות של גילוי מוקדם בסרטן השד – הצעד המשמעותי ביותר להצלת חיים. ובכל זאת, יש נשים שנדרשות לכריתת שד. בשביל אותן נשים קם מיזם מלא חום: ציצסרוג. מה זה ציצסרוג (knitted knockers)? ציצסרוג הוא מיזם עולמי של פרוטזות סרוגות מ־100% כותנה, רכות, קלות ונעימות למגע. הפרוטזה מיועדת לנשים אחרי כריתת שד, ומהווה חלופה טבעית וידידותית יותר לפרוטזת סיליקון כבדה ומכבידה. המיזם נולד בארה״ב בשנת 2012, ביוזמת ברברה דמורסט שהקימה את עמותת Knitt

ראיון עם אגט רוטמן קסל, Made By Gootie כבר מילדות באניעם שברמת הגולן, אגט הכירה את עולם החוטים. אמא וסבתא לימדו אותה את הבסיס – איך לסרוג עין ימין ושמאל, ובמשמרות הלילה בצבא, היא מצאה את עצמה מחפשת דוגמאות ברשת, נתקלת בבלוגים באנגלית ומתאהבת בעולם התחרה, ההוראות הטכניות והגרפים. “אני מאוד טכנית,” היא אומרת, “היה לי כיף ללמוד את כל הסימונים והשרטוטים. מצאתי בהם הרבה הגיון.” אגט רוטמן קסל באותה תקופה החוטים הזמינים היו בעיקר חוטים אקריליים אבל אגט תמיד העדיפה חוטים עדינים, כותנ