פסים היום הם אלמנט עיצובי קלאסי ונצחי, אבל במשך מאות שנים הם סימנו משהו אחר לגמרי – את החריג והמוקצה. ההיסטוריון מישל פסטורו מתאר בספרו The Devil’s Cloth שבימי הביניים רק אנשים שחיו בשולי החברה לבשו פסים: ליצנים, עבדים, אסירים, יהודים, ונשים שסטו מהנורמה. פסים שברו את הסדר החזותי ולכן שימשו כסימן של אי־סדר חברתי. מהים אל החוף: מדים, חופש ונשיות באמצע המאה ה־19 הנמלים הצרפתיים הכילו בליל צבעוני של אנשים. בכל נמל, ובכל ספינה, אנשי הצוות לבשו בגדים שונים. ב 1858 פרסם משרד הצי הצ

ענבל גרוס היא מעצבת סריגה מהמוכרות והאהובות בקהילת הסריגה בארץ. היא מעצבת דגמים ייחודיים, שמשלבים בין ידע טכני עמוק לרגישות אסתטית. אחד הדגמים שלה זכה בתחרות והתפרסם במגזין Vogue Knitting. היא התחילה את דרכה כתלמידה של אורלי מצמר גורמה , ומשם המשיכה ללמוד בעצמה - מתוך סקרנות עקשנית ואהבה אמיתית לאתגר. “ככל שההר יותר גבוה,” היא אומרת, “אני יותר בעניין.” ענבל גרוס לובשת את העיצוב שלה - Porcelain Flower Top איך התחלת לסרוג? ״אני בכלל לא באה מעולם האופנה. הכול התחיל מהבן שלי, שרצ

על נורו, חוטים חיים והיופי שבחומר דוגמית לפרויקט אחד החוטים שחזרתי אליהם לאחרונה, אחרי הפסקה של שלוש־עשרה שנים, הוא Noro Silk Garden. יש בו משהו חי בזכות חילופי צבע איטיים ושינויים בעובי. כל מעבר צבע מכיל שברי צבע שיוצרים שילובים יפהפיים שמזכירים לי חילופי עונות, שינויים בנוף ובאור לאורך היממה. החוט יחגוג 35 שנים ב 2026, ועדיין ממשיך לרגש סורגות וסורגים ברחבי העולם. מהכבשה אל החוט סילק גרדן נולד מהחזון של אייזקו נורו. נורו היה אומן שהקים את מפעל החוטים שלו ב־1975 במחוז אאיצ’י

גילי גולדשטיין גילי גולדשטיין נולדה בתל אביב, בוגרת המחלקה לקרמיקה בבצלאל, וכיום חיה במילאנו, שם היא לומדת לתואר שני בעיצוב טקסטיל באקדמיה NABA. בין קרמיקה לחוטים, בין נול למכונת סריגה, היא מחפשת את נקודת המפגש בין חומר, הקשבה וזיכרון חושי. נפגשנו לשוחח על תהליכי יצירה, על המפגש עם החומר ועל הידע שטמון בידיים. ״אני חושבת שהייתי תלמידה מאתגרת,” היא אומרת בחיוך. “אבל בבית הספר הדמוקרטי ביפו נתנו לי להבין שאני שווה למורה. יש פער גילאים, אבל שנינו בני אדם. זה נתן לי ערך לעצמי. ז

אחרי שדיברנו על הדימוי של הסבתא הסורגת ועל חוסר הייצוג של נשים בוגרות בתעשיית הסריגה, רציתי להביט רגע על הצד השני – על הנראות שאנחנו בוחרות לעצמנו.   הרבה נשים סורגות במשך שנים, אבל כמעט לא מצטלמות עם מה שסרגו. לפעמים זה קשור לצניעות, לפעמים לביטחון, ולפעמים פשוט תחושת אי־נוחות מול מצלמה. אבל דווקא הנראות הזו – של נשים אמיתיות, בכל גיל ומידה – היא זו שיכולה לשנות את התמונה.   פניתי אל מלי גולדפרב, צלמת מדהימה וחברה שמתעדת את כל האירועים המשפחתיים שלנו ב 20 השנים האחרונות ובקש

על גילנות, חוסר יצוג ומה עושות עם הסטריאוטיפ אוקטובר הוא חודש המודעות לגיל השלישי ורציתי להתייחס לנושא מבלי ליפול לקלישאות או לבחור בכיוונים צפויים כמו ״למדתי מסבתא שלי לסרוג״. זה אמנם נכון וראוי, אבל לא חשבתי שזה מספיק מעניין. מול הפנים נעמד לו הסטריאוטיפ של ״סבתא סורגת״, והחלטתי לחקור איך הוא נולד, איך השתמר, אילו שינויים עבר ומה לעזאזל אני עושה איתו - כי האמת? הוא די מעצבן אותי. מהמלאכה למלאכת נשים הדימוי של סריגה כתחביב בלעדי של סבתות, הוא תוצר תרבותי יחסית חדש שנולד ממפ

לכבוד חודש המודעות לגיל המבוגר, יצאתי לבדוק איך מיוצגות נשים מבוגרות בעולם הסריגה. סורגות מבוגרות מהוות את עמוד השדרה של תעשיית הסריגה, הן הצרכניות הנאמנות והרווחיות ביותר שלה, בעלות כוח הקניה הגדול ושיעור השלמת הפרויקטים הגבוה ביותר. ובכל זאת, כשעברתי בין אתרים, קטלוגים, ומעצבות ברחבי העולם - כמעט ולא מצאתי נשים מבוגרות כדוגמניות לדוגמאות סריגה. מצאתי בעיקר אנקדוטות. הן לא הגיעו מחברות החוטים או המגזינים, אלא דווקא ממעצבות שפועלות מתוך הקהילה. פה סוודר שצולם על אמא של המעצבת

על חומר, ניסוי, גוף משתנה, ושושלת של ידיים עובדות מרים ברוק-כהן, בחצר ביתה אוקטובר 2025 נפגשנו בסטודיו בביתה בחיפה, בין מדפים עמוסים בספרי מלאכה וסריגה, ערימות בדים וקופסאות של חוטים. מרים ברוק-כהן חוקרת את הגבולות של חומר, זמן וגוף, ומחפשת בכל פעם הבנה חדשה למה שאנחנו רגילות לחשוב עליו כ“אותו הדבר”. “הדודים שלי היו אנרכיסטים,” היא אומרת בחיוך. “הם לימדו אותי לא לקבל דברים כמובן מאליו. לחשוב אחרת. לנסות.” הגישה הזו, של בדיקה מתמדת, סקרנות ואי־ציות לנורמות, מלווה אותה גם בעבוד

את הגרב הראשונה סרגתי ב־2018. ראיתי באינסטגרם קריאה למתנדבות לבדוק דוגמת גרב חדשה – רק גרב אחת מתוך זוג – ונרשמתי בהתלהבות. בחרתי חוטים יפהפיים של Viola, מעצבת קנדית שצבעה בצבעים טבעיים, שחיכו לפרויקט הנכון, וקפצתי למים. התחלה הייתה מבטיחה, אבל אז הגיעה טבלת התחרה. טבלה של שמונה שורות, מתוכן שבע בסריגה חלקה ושורה אחת בלבד של תחרה – נשמע קל, נכון? רק ששורת התחרה כללה ה־p4tog (ארבע עיניים יחד כעין שמאל) הפכה כל סיבוב למאבק הישרדות. למשוך את הליפוף דרך ארבע עיניים על המסרגה דרש

הם לא פתחו את Yarn כדי “למכור חוטים”, אלא כדי לשנות את ההיצע הקיים עבור קהילת הסריגה הישראלית. מהחיבור בין התשוקה של ג׳וליה לחומר ולהתפתחות יצירתית, לבין הסקרנות של צביקה להבין איך מערכות עובדות, נולדה חנות קטנה בזכרון יעקב שבמהלך השנים, הפכה לשם מוכר כמעט לכל סורגת בארץ. ג׳וליה וצביקה בסטודיו יארן, בזכרון יעקב ראשית הדרך ג׳וליה וצביקה הכירו בחיפה, שם למדו באותה כיתה בתיכון. “אני סורגת מאז שאני זוכרת את עצמי,” אומרת ג׳וליה. “הייתי הולכת לחנויות סריגה ומתמלאת השראה. הצבעים, המ

ראיון עם רוזין פאר, הבעלים של Leen's Knit, חנות חוטים אונליין ישראלית רוזין פאר רוזין גדלה בבית מסורתי, בת הזקונים במשפחה. “סבתא שלי נפטרה עוד לפני שנולדתי, אבל תמיד סיפרו לי עליה – שהיא סרגה דברים שאף אחת אחרת לא ידעה. זה ידע שנעלם, ותמיד הרגשתי פספוס גדול. אמא שלי למדה לסרוג בבית הספר. אני זוכרת אותה יושבת עם מסרגות וסורגת לנו סוודרים. כבר אז נמשכתי לחוטים ולצבעים. הייתי נכנסת לחנויות וקונה גלילים רק כי הם קסמו לי. אמא שלי הייתה שואלת למה אני צריכה את כל זה, ואני חשבתי שזה

ציצסרוג, Knitted knockers אוקטובר מזכיר לכולנו את החשיבות של גילוי מוקדם בסרטן השד – הצעד המשמעותי ביותר להצלת חיים. ובכל זאת, יש נשים שנדרשות לכריתת שד. בשביל אותן נשים קם מיזם מלא חום: ציצסרוג. מה זה ציצסרוג (knitted knockers)? ציצסרוג הוא מיזם עולמי של פרוטזות סרוגות מ־100% כותנה, רכות, קלות ונעימות למגע. הפרוטזה מיועדת לנשים אחרי כריתת שד, ומהווה חלופה טבעית וידידותית יותר לפרוטזת סיליקון כבדה ומכבידה. המיזם נולד בארה״ב בשנת 2012, ביוזמת ברברה דמורסט שהקימה את עמותת Knitt

ראיון עם אגט רוטמן קסל, Made By Gootie כבר מילדות באניעם שברמת הגולן, אגט הכירה את עולם החוטים. אמא וסבתא לימדו אותה את הבסיס – איך לסרוג עין ימין ושמאל, ובמשמרות הלילה בצבא, היא מצאה את עצמה מחפשת דוגמאות ברשת, נתקלת בבלוגים באנגלית ומתאהבת בעולם התחרה, ההוראות הטכניות והגרפים. “אני מאוד טכנית,” היא אומרת, “היה לי כיף ללמוד את כל הסימונים והשרטוטים. מצאתי בהם הרבה הגיון.” אגט רוטמן קסל באותה תקופה החוטים הזמינים היו בעיקר חוטים אקריליים אבל אגט תמיד העדיפה חוטים עדינים, כותנ

ראיון עם דנה קרוליצקי, דנה דולז, יוצרת הבובות הסרוגות שמביאה יצירתיות וחום אנושי לעולם הקרושה דנה דולז כששואלים את דנה מי היא, התשובה רחוקה מלהיות חד־ממדית: היא מעצבת תכשיטים בהשכלתה, בעלת ניסיון עשיר במסעדנות, ואמא טרייה – אבל מעל לכל, היא סורגת שיודעת להפוך רעיון לסיפור מוחשי בידיים. בשנים האחרונות היא ביססה לעצמה מקום ייחודי בזירת הקרושה בישראל, עם בובות שהופכות לא רק לפריט משחק אלא למקור נחמה וקסם. מעיצוב תכשיטים לקרושה דנה למדה עיצוב תכשיטים בשנקר, אבל סיום התואר נפל על

לקראת חודש הגרביים – Socktober – הלכתי לחפש תמונות של הגרביים הראשונות שסרגתי. ובין כל הקבצים והאלבומים מצאתי לא רק גרביים, אלא גם את המילים שכתבתי ב־2013. טקסט קטן שהחזיר אותי לרגע שבו הכול היה חדש, ושגיליתי שהוא עדיין נושא בתוכו אמת על פגיעות, על יצירה ועל חום שנשאר קרוב לגוף וללב. זוכרים את הפעם ההיא שהגעתם לאיזו סדנא, או לבית חולה נקיון, ופתאום התבקשתם לחלוץ נעליים? נותרתם עם גרביים. על פניו, עדיין אינכם חשופים לגמרי ואיש אינו רואה אם גזרתם ציפורניים או מה מצב הפדיקור. עם

ראיון עומק עם הילה אלרט – יוצרת קרושה בועטת, פמיניסטית ומצחיקה, על גופיות מדברות, טקסטים סרוגים, ושאלות שלא שואלים בקול. סריגה עם אג’נדה, בהומור ובצבע

השבוע חזרתי מחופשה בברצלונה עם אחותי. היא אמא לארבעה קטנטנים מתחת לגיל 7, וזאת הייתה החופשה הראשונה שלה בלי ילדים מאז ירח הדבש. הגוף שלה עבר, ועדיין עובר, שינויים.   וגם אני משתנה. סביב הלידות, כמו רובנו, עליתי וירדתי במשקל. עם השנים, ריצה ואימוני כוח הפכו לחלק משמעותי מהחיים שלי. ועם הזמן ראיתי שינויים גדולים: מאשה ללא כתפיים עם ירכיים רחבות, הפכתי לאשה שרירית, עם כתפיים ורגליים חזקות.   בברצלונה יצאנו לקניות. נכנסנו לכל הרשתות הגדולות והיא מדדה מלא בגדים. ושם, בין המדפים ות

מדהים איך העומס הנפשי שאנחנו חיות בו מחריף מדי יום. אין הפוגה והתחושות מתנדנדות בין חוסר אונים להתשה. הרבה דברים מרגישים גדולים מדי, רחוקים מדי, לא בשליטתנו. בתוך זה, נזכרתי במישל אובמה, ואיך בתקופה של חרדה, חוסר ודאות ועומס רגשי, מצאה את עצמה מתחילה לסרוג. זה קרה בתחילת הקורונה. היא היתה בבית, וכמו כולנו היתה דבוקה לחדשות, ולא הצליחה לעשות דבר וחצי דבר בסערת רגשות. ופתאום, בלי שום תכנית מסודרת, היא הזמינה לעצמה מסרגות וספר לימוד סריגה מאמזון והתחילה ללמוד לסרוג. פשוט כי היית

לפני עידן הרשתות החברתיות, בתחילת שנות ה-2000, התחילה התעוררות בעולם הסריגה. הרבה סורגות החלו לשתף בפרויקטים שלהן בבלוגים אישיים. המידע היה מפוזר ברחבי הרשת והגישה אליו לא תמיד נוחה.   ואז הגיע Ravelry! האתר הוקם בשנת 2007 על ידי ג’סי וקייסי, זוג אמריקאי שחיפש דרך לחבר את עולם הסריגה. ג’סי, סורגת נלהבת, הרגישה שכל הידע מפוזר ברחבי הרשת, בלי דרך פשוטה לרכז, לשתף ולמצוא דוגמאות. קייסי, מפתח תוכנה, הציע פתרון טכנולוגי – וכך נולד הרעיון ל Ravelry : מקום אחד שבו כל סורגת תוכל למצו